מסכת כלים, פרק יד, משנה א

פרק יד, משנה א: כְּלֵי מַתָּכוֹת, כַּמָּה הוּא שִׁעוּרָן. הַדְּלִי, כְּדֵי לְמַלֹּאת בּוֹ. קֻמְקוּם, כְּדֵי לֵיחֵם בּוֹ. מֵחַם, כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים. הַלֶּפֶס, כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת. קִיתוֹנוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת. מִדּוֹת יַיִן, בְּיַיִן. וּמִדּוֹת שֶׁמֶן, בְּשָׁמֶן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כֻּלָּן בִּפְרוּטוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמְחֻסָּר חֲטִיפָה, טָמֵא. וְהַמְחֻסָּר לְטִישָׁה, טָהוֹר:

פרק יד, משנה א: מבררת המשנה, כְּלֵי מַתָּכוֹת שנשברו, כַּמָּה הוּא שִׁעוּרָן – מהו השיעור שאם נשאר מהכלי שיעור כזה עדיין הוא מקבל טומאה, ומבארת המשנה, הַדְּלִי, שיעורו הוא כְּדֵי לְמַלֹּאת בּוֹ – שאפשר לשאוב בו מים מהבאר, שזו היא עיקר מלאכת הדלי, ובאופן זה עדיין נשאר בו שיור שיש בו מעין מלאכתו הראשונה. קֻמְקוּם, העשוי לחמם בו מים על האש, כְּדֵי לֵיחֵם בּוֹ – שיעורו הוא כדי שיהא עדיין ניתן לחמם בו מים, ולכן גם אם נסדק באופן שניתן להניח בו מים קרים, אם כאשר מניחים אותו על האש מתרחבים סדקיו ונשפכים המים, נמצא שאינו עושה מעין מלאכתו הראשונה, ורק אם עדיין ניתן לחמם בו מים על האש, הרי הוא נחשב עדיין ככלי ומקבל טומאה. מֵחַם, שהוא גדול וחזק יותר מקומקום, שיעורו כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים – שאף לאחר שנסדק יוכלו להניח בו מטבעות של 'סלע' (כפי שהיתה דרכם להניח במיחם אף בהיותו שלם וראוי לשימוש), ולא יתרחבו סדקיו יותר וישבר. הַלֶּפֶס – כלי גדול מנחושת, שמרתיחים בתוכו מים, כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת – שיהא ניתן לתת בתוכו 'קיתונות', כלים קטנים, להדיח אותם בתוכו. קִיתוֹנוֹת, שיעורם שיהיו ראויים עדיין כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת – להניח בתוכם פרוטות של מתכת. מִדּוֹת יַיִן – כלים שמשתמשים בהם למדידת יין, משערים אותם בְּיַיִן, שאם ניתן עדיין למדוד בהם יין, שבמדידה שוהה היין בכלי זמן קצר ביותר ואינו נשפך, הרי יש להם עדיין שם כלי (ואף שאם ישהו את היין בכלי זמן רב יזוב דרך הסדק שבו, מכל מקום כיון שאין כלי זה מיועד להשהות בו את היין אלא רק למודדו, די בכך), וּמִדּוֹת שֶׁמֶן – כלים שמשתמשים בהם למדידת שמן, משערים אותם בְּשָׁמֶן, שאם אפשר למדוד בהם עדיין שמן, יש להם של כלי (ויש חילוק בין יין לשמן, שהשמן הוא עבה וסמיך יותר, ואפילו בסדק גדול במקצת אינו זב מהכלי, ואילו יין זב מהכלי אפילו בסדק קטן יותר, ובכל כלי משערים לפי השימוש העיקרי שבו). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כֻּלָּן – כל הכלים, משערים אותם בִּפְרוּטוֹת, שאם הם ראויים להחזיק בתוכם מטבעות ולא ישברו, הרי שיש להם עדיין שם כלי.

מביאה המשנה דין חדש, שאינו שייך לנידון הקודם: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כלי מתכת חדש, הַמְחֻסָּר חֲטִיפָה – שעדיין לא עשו לו כיסוי המתאים לו, אף על פי כן נחשב הוא כמי שנגמרה מלאכתו, והרי הוא טָמֵא – מקבל טומאה. וְהַמְחֻסָּר לְטִישָׁה, שעדיין צריך אומן שילטש ויחליק את הכלי עצמו, טָהוֹר, כיון שעדיין לא נגמרה מלאכתו, ואינו מקבל טומאה.