מסכת כלים, פרק כא, משנה ג

משנה ג: הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה, מִכָּאן וּמִכָּאן, טָמֵא. בַּחוּט, וּבַמְּשִׁיחָה, בָּאַמָּה, וּבַסְּנִיפִין, בַּמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וּבַקַּשְׁטָנִית, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל, טָהוֹר. הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה, טָהוֹר. מְצֻדַּת הָאֵישׁוּת, טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה, חִבּוּר:

משנה ג: משנתנו עוסקת בדינו של מסור המורכב מחלקים שונים, אילו מהם נחשבים כחיבור גמור ומטמאים ונטמאים עם החלקים האחרים: ויש להקדים את צורת המסור שבו עוסקת משנתנו, מסור זה עשוי מטס מתכת משונן, ובשתי קצותיו יש ידיות, ושתי הידיות הללו מחוברות זו לזו בלוח עץ המכונה 'אמה', ובחוט או משיחה ולוח העץ והחוט או המשיחה עוברים לאורך כל המסור], והחבל עצמו מחובר ל'אמה' בפיסות עץ קטנות המכונות 'סניפין'.

הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה – בידית של המסור, מִכָּאן וּמִכָּאן – בכל אחת מהידיות שבשני צידי המסור, אם היתה המתכת של המסור טמאה, אף הנוגע בידיות שלו טָמֵא.

הנוגע בַּחוּט וּבַמְּשִׁיחָה חוט מעוגל או חבל רחב] הנמתח מידית לידית, ובָּאַמָּה, שזהו לוח העץ המחבר את שתי הידיות זו לזו, וּבַסְּנִיפִין – בפיסות העץ הקטנות המחברות בין ה'אמה' לבין החוט או המשיחה, וכן הנוגע בַּמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ – כלי שבו כובש הנגר את הקורות העקומות שלו כדי ליישרם, ומורכב מחלק של מתכת וחלק של עץ, וכלי המתכת נטמא, ונגע אדם בחלק של העץ המחובר לו, וּבַקַּשְׁטָנִית – וכן הנוגע בעץ העשוי כצורת קשת ומחובר למקדח של מתכת שנטמא, הנוגע באחד מכל חלקי הכלים הללו מגרה, מכבש וקשטנית], הרי הוא טָהוֹר, כיון שחלקי העץ הללו אינם נחשבים כחיבור גמור עם חלק המתכת שלהם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל, והוא צורת מלבן של עץ שבאמצעו קבוע המסור הגדול, וכשרוצים לנסר עץ עבה או קשה במיוחד, אוחזים כמה בני אדם במלבן ומנסרים יחד, אף אם המסור עצמו טמא, הנוגע במלבן טָהוֹר, כיון שלפעמים מסירים אותו מהמסור, כשמנסרים דבר דק או קל יותר, ואינו נחשב כחיבור גמור.

הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר – החוט שנקשר מצד לצד של הקשת, ועליו מותחים את החץ הנורה, וּבַקֶּשֶׁת – בעץ המעוגל כמין חצי ירח, שבו אוחז האדם בידו האחת ומותח את ה'יתר' עם החץ שעליו בידו השניה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה עם חץ של מתכת על ה'יתר', והחץ טמא, הנוגע ביתר או בקשת טָהוֹר, כיון שאינם נחשבים כמחוברים לחץ.

מְצֻדַּת הָאֵישׁוּת – מצודה המיועדת למין בעל חיים שאין לו עיניים חפרפת], ועשויה משתי לוחות עץ וכשנכנסת ה'אישות' ביניהם נדקרת מחץ של מתכת הקבוע שם, אף שהחץ טמא, המצודה של העצים טְהוֹרָה, כיון שלאחר שנלכדת ונהרגת ה'אישות' מוציאים את החץ מהמצודה, ואין זה נחשב חיבור. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה, כיון שעדיין לא נלכדה בה ה'אישות', הרי זה חִבּוּר, ואם נטמא החץ של מתכת, אף הנוגע בלוחות העץ של המצודה, נטמא.