מסכת כלים, פרק כג, משנה ג

משנה ג: מַה בֵּין מֶרְכָּב לְמוֹשָׁב. מֶרְכָּב חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ, וּמוֹשָׁב לֹא חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ. תָּפִית שֶׁל חֲמוֹר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, טָהוֹר. שִׁנָּה בָהּ אֶת הַנְּקָבִין, אוֹ שֶׁפֵּרְצָן זֶה לְתוֹךְ זֶה, טְמֵאָה:

משנה ג: שואלת המשנה, מַה החילוק שבֵּין טומאת מֶרְכָּב לְבין טומאת מוֹשָׁב, והרי שניהם אבות הטומאה, ומשיבה, טומאת מֶרְכָּב, חָלַק הכתוב את מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ, שהנושא את המרכב הטמא נטמאים גם בגדיו (או שאר כלים שנוגע בהם באותו זמן), ואילו הנוגע במרכב אין בגדיו נטמאים, אלא רק גופו. וְאילו טומאת מוֹשָׁב, לֹא חָלַק הכתוב את מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ, אלא בין הנוגע בו ובין הנושא אותו, נטמאים גם בגדיו.

תָּפִית שֶׁל חֲמוֹר – סולם קטן שקושרים אותו על החמור להניח עליו משאות, שֶׁלפעמים הוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, מתוך הדוחק, טָהוֹר מטומאת מדרס, כיון שאינו מיועד לישיבה, ואם ישב עליו האדם בזמן שצריכים להשתמש בו למשא, יקימוהו ממקומו, ובאופן כזה אין הכלי נחשב כמושב לענין טומאה. שִׁנָּה בָהּ אֶת הַנְּקָבִין, והיינו שבתחילה היו בסולם זה רק שני נקבים מרוחקים זה מזה, ונמצא ששתי השליבות (הנעוצות בנקבים הללו) רחוקות זו מזו, וראוי רק למשא או לישיבה בדוחק, והאדם שינה את הנקבים והרחיבם באופן שניתן להכניס בהם שליבות רחבות ולשבת עליהם, אוֹ שֶׁפֵּרְצָן – חיבר את הנקבים זֶה לְתוֹךְ זֶה, ונמצא שיש כעת שני נקבים ארוכים וניתן לחבר ביניהם לוח עץ רחב ולשבת עליו, כיון שעשה בה מעשה כדי ל הכשירה לישיבה, טְמֵאָה טומאת מושב, ככל כלי הראוי ועשוי לישיבה.