מסכת כלים, פרק כד, משנה יז

משנה יז: שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הֵן. מְהוּהָה שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַבְּרִיָּה, הוֹלְכִין אַחַר הַבְּרִיָּה. קְטַנָּה עַל הַגְּדוֹלָה, הוֹלְכִין אַחַר הַגְּדוֹלָה. הָיוּ שָׁווֹת, הוֹלְכִין אַחַר הַפְּנִימִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כַּף מֹאזְנַיִם שֶׁטְּלָיָהּ עַל שׁוּלֵי הַמֵּחַם, מִבִּפְנִים, טָמֵא. מִבַּחוּץ, טָהוֹר. טְלָיָהּ עַל צִדָּהּ, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, טָהוֹר:

משנה יז: שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הֵן, המחוברות זו לזו, שדיניהן חלוקים זה מזה לענין טומאה וטהרה, קופה מְהוּהָה – בלויה וישנה, שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַבְּרִיָּה – שחיברה כטלאי לקופה בריאה וחזקה בדבק ומסמרים, בין שהבלויה בפנים והבריאה בחוץ, ובין שהבלויה בחוץ והבריאה בפנים, הוֹלְכִין רק אַחַר הַבְּרִיָּה, שהיא העיקר, ולכן אם הבריאה טהורה שתיהן טהורות, ואם הבריאה נטמאת, שתיהן טמאות.

אם היו שתי הקופות בריאות או שתיהן בלויות, והיתה קופה אחת קְטַנָּה (-נמוכה) מחוברת עַל הקופה הַגְּדוֹלָה (-הגבוהה), בין שהיתה הגדולה מבחוץ, ובין שהיתה הגדולה מבפנים (והיינו כשהיתה צרה מחברתה, אך גבוהה ממנה), הוֹלְכִין רק אַחַר הַגְּדוֹלָה שביניהן, שאם היא טהורה שתיהן טהורות, ואם היא טמאה שתיהן טמאות.

אם הָיוּ שתי הקופות שָׁווֹת, כגון ששתיהן בריאות ושתיהן באותו גובה, הוֹלְכִין אַחַר הקופה הַפְּנִימִית, כיון שבה עיקר השימוש של הכלי.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כַּף מֹאזְנַיִם שנטמא, שֶׁטְּלָיָהּ עַל שׁוּלֵי הַמֵּחַם – השתמש בו כטלאי לחלקו התחתון של המיחם, שהוא טהור, אם חיברו כטלאי מִבִּפְנִים, טָמֵא, כיון שהולכים אחר הכלי הפנימי אפילו כשהוא קטן יותר מהחיצוני, ואם חיברו כטלאי מִבַּחוּץ, אף הוא טָהוֹר, כיון שהוא בטל למיחם, מאחר והמיחם גדול יותר. טְלָיָהּ עַל צִדָּהּ – אם חיבר את כף המאזנים הטמאה כטלאי לדופן המיחם הטהור, בֵּין אם חיברו מִבִּפְנִים ובֵּין אם חיברו מִבַּחוּץ, טָהוֹר, כיון שבאופן זה שאין החיבור בתחתית המיחם אלא בצידו, אין חשיבות לפנימי על החיצוני, אלא הולכים אחר הכלי הגדול (אמנם חכמים חולקים על רבי שמעון וסוברים שהולכים אחרי הכלי הבריא יותר, ואין חילוק בין פנימי לחיצוני. ואם שניהם בריאים הולכים אחרי הגדול, בין שהוא פנימי ובין שהוא חיצוני. ורק כששניהם בריאים ושניהם שוים בגודלם הולכים אחר הפנימי).