מסכת כלים, פרק כו, משנה ח

משנה ח: עוֹרוֹת בַּעַל הַבַּיִת, מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. וְשֶׁל עַבְּדָן, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. וְשֶׁל גַּנָּב, מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. וְשֶׁל גַּזְלָן, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים, שֶׁל גַּזְלָן, מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. וְשֶׁל גַּנָּב, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים:

משנה ח: עוֹרוֹת של בַּעַל הַבַּיִת, מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן – אם חשב להשתמש בהם שימוש הראוי לקבל טומאה, ואין צריך מעשה נוסף כדי שיהא ראוי לשימוש זה, די במחשבתו כדי שיוכשר העור לקבל טומאה, וכפי שהתבאר במשנה הקודמת. וְעורות שֶׁל עַבְּדָן – אדם שמלאכתו לעבד עורות, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן, כי אף אם חשב עליהם מתחילה לשימוש הראוי לקבל טומאה, דרכו להמלך בדעתו ולחזור בו ולמוכרו לצורך מנעלים וכדומה, ונמצא שהעור עדיין מחוסר מעשה כדי להכשירו לקבל טומאה.

וְעורות שֶׁל גַּנָּב, מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן, כיון שמן הסתם מתיאש בעל הבית מאחר ואינו יודע מי הגנב (ואף שיאוש לבדו אינו קונה, הרי כאן יש גם 'שינוי השם', כיון שהשתנה שמו מסתם 'עור' לשם הכלי שרוצה להשתמש בו עתה). וְעורות שֶׁל גַּזְלָן, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן, כיון שהבעלים ראה מי גזל ממנו אינו מתיאש, אלא עתיד לתובעו בדין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים, עורות שֶׁל גַּזְלָן, מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן, כיון שהעיז פניו לגזול בפני הבעלים, הרי זה סימן שהוא אדם אלים ואין בעל הבית יכול להוציא ממנו את הגזילה, ומתיאש. וְאילו עורות שֶׁל גַּנָּב, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, אלא סובר הוא שיוכל לחקור ולחפש אחר הגנב, ולהוציא את העורות מידו.