מסכת כלים, פרק כו, משנה ט

משנה ט: עוֹר שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וְחִשַּׁב עָלָיו לִרְצוּעוֹת וּלְסַנְדָּלִין, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן בּוֹ אֶת הָאִזְמֵל, טָהוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ פָחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַף הָעוֹשֶׂה מִטְפַּחַת מִן הָעוֹר, טְמֵאָה. וּמִן הַכֶּסֶת, טְהוֹרָה:

משנה ט: עוֹר שֶׁהוּא טָמֵא -ראוי לקבל טומאת] מִדְרָס, וכגון שטיח של עור, וְחִשַּׁב עָלָיו לשנותו ולעשותו לִרְצוּעוֹת וּלְסַנְדָּלִין, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן בּוֹ -תחב בתוכו] אֶת הָאִזְמֵל כדי לחותכו, אף שעדיין לא חתכו לרצועות או סנדלים, טָהוֹר מלקבל טומאת מדרס, ואף אם כבר היה טמא פוקעת טומאתו ונטהר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עדיין הוא מקבל טומאת מדרס, עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ שיהיה בשיעור הפָחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים, שעל ידי זה אינו ראוי לשמש כשטיח, ושוב אינו מקבל טומאת מדרס. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, לא רק באופן שתחב את האיזמל נשאר העור ראוי לקבל טומאה, וכדעת חכמים, אלא אַף הָעוֹשֶׂה מִטְפַּחַת קטנה לניגוב הידים מִן הָעוֹר הגדול שהיה מיוחד לשטיח, הגם שחתכו לגודל המתאים למטפחת, טְמֵאָה, כיון שאין זה שינוי בצורת העור, אלא כמי שעשאו מכלי גדול לכלי קטן, ונשאר ראוי לקבל טומאה כבתחילה, וְאילו העושה מטפחת מִן הַכֶּסֶת, שזהו עור שיש לו בית קיבול למוכין של צמר וכדומה, והיתה הכסת טמאה, וחתכה לשנים ועשה ממנה מטפחת, טְהוֹרָה, כיון שזהו שינוי מצורתו הראשונה של העור, ופקעה טומאתו הראשונה, אמנם עדיין ראויה המטפחת לקבל טומאה חדשה מכאן ולהבא, כמבואר לעיל (פכ"ד מי"ד).