מסכת כלים, פרק כח, משנה ד

משנה ד: מִטְפְּחוֹת סְפָרִים, בֵּין מְצֻיָּרוֹת בֵּין שֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת, טְמֵאוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְצֻיָּרוֹת, טְהוֹרוֹת, וְשֶׁאֵינָם מְצֻיָּרוֹת, טְמֵאוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְהוֹרוֹת:

משנה ד: מִטְפְּחוֹת של בד שעוטפים בהם את הסְפָרִים – ספרי תורה, בֵּין אם היו המטפחות מְצֻיָּרוֹת ובֵּין שֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת, טְמֵאוֹת – מקבלות טומאה, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, הסוברים שדין מטפחות אלו כשאר בדים העשויים לכריכה, שכיון שהספרים בתוכן, נחשבות הן מדרבנן כאילו יש להן בית קיבול, ומקבלות טומאה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אם היו המטפחות מְצֻיָּרוֹת, הרי ניכר שהן מיוחדות לספרי תורה בלבד, ובאופן זה ניכר שאינן מיועדות לשימוש הדיוט, ולא גזרו בהם חכמים שיקבלו טומאה, וטְהוֹרוֹת. וְשֶׁאֵינָם מְצֻיָּרוֹת, אף שהן מיוחדות לספרי תורה ואסור להשתמש בהן לצורך הדיוט, מכל מקום כיון שאין הדבר ניכר, גזרו בהן שיקבלו טומאה, בדומה למטפחות של חול, והרי הן טְמֵאוֹת – מקבלות טומאה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְהוֹרוֹת, דכיון שהן מיוחדות לספרי תורה, ואסור להשתמש בהם שימוש של חול, לא גזרו בהן שיהיו מקבלות טומאה.