מסכת כלים, פרק כח, משנה י

משנה י: סְבָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ מִפִּיהָ, טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת קוּרְקוּרְתָּהּ. הִתְחִיל בָּהּ מִקּוּרְקוּרְתָּהּ, טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת פִּיהָ. שָׁבִיס שֶׁלָּהּ, טָמֵא בִפְנֵי עַצְמוֹ. הַחוּטִין שֶׁלָּהּ, טְמֵאִין מִשּׁוּם חִבּוּר. סְבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הַשֵּׂעָר, טְהוֹרָה:

משנה י: סְבָכָה – כפה שעל ראש האשה, הארוגה כעין רשת, שֶׁהִתְחִיל בָּהּ מִפִּיהָ – מהחלק הנמצא בעל הלבישה סביב המצח, טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת קוּרְקוּרְתָּהּ – את חלקה העליון, הנמצא בעת הלבישה בגובה הראש. הִתְחִיל בָּהּ מִקּוּרְקוּרְתָּהּ, טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת פִּיהָ, ובשני אופנים אלו אין הסבכה מקבלת טומאה עד שיארוג את כולה. שָׁבִיס שֶׁלָּהּ – קישוט המונח על הסבכה לנוי, וקשור על המצח מאוזן לאוזן, טָמֵא אפילו כשהוא בִפְנֵי עַצְמוֹ, כיון שהוא עשוי באופן שניתן להעבירו מסבכה לסבכה. הַחוּטִין שֶׁלָּהּ, שבהם קושרים את הסבכה על הראש, אף שבפני עצמם אינם נחשבים בגד ואינם מקבלים טומאה, טְמֵאִין מִשּׁוּם חִבּוּר, שאם נטמאה הסבכה עצמה, נטמאים החוטים המחוברים אליה. סְבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הַשֵּׂעָר שבראש, טְהוֹרָה.