מסכת מדות, פרק א, משנה ח

משנה ח: בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִין שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם, וּפְרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָּאָרֶץ:

משנה ח: בֵּית הַמּוֹקֵד, לא היה עֲלִיָּה, והיה מְקֹרֶה בתקרה העשויה הכִפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִין שֶׁל אֶבֶן – בכתלים הפנימיים שלו היו בליטות מְדֹרָגוֹת של אבן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם – על גבי אותם רובדים של אבן היו ישנים הכהנים הזקנים של אותו 'בית אב' המשמש במקדש באותו יום (כי הכהנים היו מחולקים לעשרים וארבע משמרות, וכל משמרת עובדת בבית המקדש שבוע אחד, ומחולקת לשבעה בתי אב, כל בית אב עובד יום אחד באותו שבוע), וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם – ברשות הזקנים, שלא היה אדם רשאי ליטול את המפתחות ללא רשותם. וּפִרְחֵי כְהֻנָּה – כהנים צעירים שכבר הגיעו לגיל עשרים וראויים לעבודה, שהיו שומרים שם, אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ, כלומר, היו ישנים על הארץ, כדרך שומרי חצרות המלכים, ולא על גבי מיטות (אמנם השומרים עצמם ודאי היו ערים, אך לא כל הכהנים היו שומרים כל הזמן, אלא חלקם ערים וחלקם ישנים, ומתחלפים ביניהם).