משנה יג: יָדָהּ טֶפַח וְרָחָבָּהּ טֶפַח, וְרֹאשָׁהּ מַגַּעַת עַל פִּי כְרֵסוֹ. וּמַכֶּה אוֹתוֹ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו וּשְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו. וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב אֶלָּא מֻטֶה, שֶׁנֶּאֱמַר וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט. וְהַמַּכֶּה מַכֶּה בְיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ:

משנתנו ממשיכה בביאור צורת הרצועה שמכים בה: יָדָהּ – הידית של הרצועה, שבה אוחז המלקה, ארוכה טֶפַח, וְרָחָבָּהּ של הרצועה שמכה בה, טֶפַח, וְרֹאשָׁהּ של הרצועה מַגַּעַת בשעה שמכים אותו על כתפיו עַל פִּי כְרֵסוֹ – עד טבורו של האדם המוכה [וניתן להאריך ולקצר את הרצועה כפי הצורך], וּמַכֶּה אוֹתוֹ שְׁלִישׁ מהמכות מִלְּפָנָיו, וּשְׁתֵּי יָדוֹת – שני שליש מִלְּאַחֲרָיו, על שתי כתפיו. וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתוֹ לֹא כשהמוכה עוֹמֵד, וְלֹא כשהוא יוֹשֵׁב, אֶלָּא מֻטֶה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט'. וְהַמַּכֶּה מַכֶּה בְיָדוֹ אַחַת, בְּכָל כֹּחוֹ.