מסכת מעשר שני, פרק ב, משנה ו

משנה ו: סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חֻלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ, מֵבִיא בְסֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר, סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, מְחֻלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ, וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפָה שֶׁבָּהּ, וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת מִדֹּחַק, וְלֹא שֶׁיִּתְקַיֵּם כֵּן, אֶלָּא חוֹזֵר וּמְחַלְּלָם עַל הַכָּסֶף:

משנה ו: סֶלַע (-מטבע כסף) שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְסלע שֶׁל חֻלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ, מֵבִיא בְסֶלַע מָעוֹת – מביא מעות של נחושת בשווי סלע, וְאוֹמֵר, סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, מְחֻלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ, ועתה שני הסלעים חולין והמעות קדושות, וּבוֹרֵר אֶת הסלע הַיָּפָה שֶׁבָּהּ, וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ – מחלל את המעות של הנחושת על אותה סלע, והטעם שעליו לחזור ולחלל את מעות הנחושת על הסלע, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת רק מִדֹּחַק, וְלֹא שֶׁיִּתְקַיֵּם כֵּן לזמן ארוך, שישארו מעות הנחושת למעשר, אֶלָּא מיד חוֹזֵר וּמְחַלְּלָם עַל הַכָּסֶף, והטעם שלא אמרו שמתחילה יטול את אחד הסלעים ויאמר שאם הוא הסלע של מעשר שני יהא מחולל על הסלע השני, כיון שחששו חכמים שאם יתירו לו לעשות כן, יבוא ליטול סלע אחד בלי לחלל כלל. וכן לא אמרו שיביא סלע אחר ויחלל עליו את הסלע שבתערובת, מחשש שיבוא ליטול את אחד הסלעים שבתערובת עצמה, ולכן אמרו שיחלל תחילה על מעות של נחושת, ואחר כך יחזור ויחלל על הסלע היפה שבתערובת.