מסכת נגעים, פרק א, משנה ג

משנה ג: אַרְבָּעָה מַרְאוֹת הָאֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִפְטֹר, וּלְהַחְלִיט, וּלְהַסְגִּיר. לְהַסְגִּיר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן. לִפְטֹר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. לְהַחְלִיט אֶת שֶׁנּוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. לְהַחְלִיט אֶת שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִשְׂיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. לְהַחְלִיט אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן מִתּוֹךְ הַפְּטוּר. לִפְטֹר אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר. אֵלּוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שֶׁכָּל נְגָעִים תְּלוּיִם בָּהֶן:

משנה ג: להבנת המשנה יש להקדים שבנגעי אדם הנראים לכהן יש שלש אפשרויות: א. הכהן מטהר את הנגע. ב. הכהן מסגיר את הנגע שבעה ימים, ובודקו שוב בסיומם. ג. הכהן מטמא את הנגע. ועל כך אומרת המשנה, אַרְבָּעָה מַרְאוֹת הָאֵלּוּ שהתבארו במשנה א', שהם הבהרת ותולדתה והשאת ותולדתה, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, בין אם היה חצי נגע מצבע אחד וחצי נגע מצבע אחר, ובין אם בתחילה היה הנגע בצבע אחד ואחר כך השתנה להיות בצבע אחר, וצירוף זה הוא בין לִפְטֹר – לטהר, וּבין לְהַחְלִיט – לטמא, וּבין לְהַסְגִּיר. ומבארת המשנה את כל האפשרויות הללו, 'לְהַסְגִּיר' היינו אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, לאחר שכבר הוסגר לשבוע אחד, אם לא התפשט הנגע מסגירות הכהן שבעה ימים נוספים, ואף אם היה בתחילה לבן כשלג ולאחר שבוע נעשה כסיד ההיכל, אין אומרים שזהו נגע חדש ווהסגרתו נחשבת כהסגרת שבעה ימים 'ראשונים', אלא 'מצטרפים' שני המראות להחשב כנגע אחד, ומסגירו עוד שבעה ימים 'שניים' (והוא הדין שכשבא לפני הכהן בתחילה, והיה חצי הנגע מצבע אחד וחצי הנגע מצבע אחר, שמצטרפים להסגר של השבוע הראשון), וכן מצטרפים לִפְטֹר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, שאם לאחר הסגרה של שבועיים נשאר הנגע באחד מארבעת המראות הללו, אף אם היה בתחילה לבן כשלג ולאחר אותם שבועיים פחתה לבנוניתו להיות כסיד ההיכל, אין אומרים שזהו נגע חדש וצריך להסגירו שבעה ימים חדשים, אלא 'מצטרפים' שני המראות להחשב כנגע אחד, וכיון שהוסגר שבועיים ולא נולדו בו סימני טומאה נוספים המטמאים אותו, הרי הוא טהור. וכן מצטרפים מראות אלו זה לזה לְהַחְלִיט – לטמא לגמרי אֶת מי שֶׁיש בו נגע המורכב משני דרגות לובן של ארבעת המראות הללו ונּוֹלַד לוֹ בתוך הנגע מִחְיָה (-בשר חי) אוֹ שֵׂעָר לָבָן, שהם סימני טומאה, בין אם נולדו לו בַּתְּחִלָּה – בפעם הראשונה שבא לפני הכהן, בין אם נולדו לו בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן של הסגר, בין אם נולדו לו בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי של הסגר, או אפילו אם נולדו בו לְאַחַר הַפְּטוּר – לאחר שפטרו וטיהרו הכהן, כשעברו שבועיים של הסגר ולא נוסף בו סימן טומאה, ואחר כך נולד בנגע מחיה או שער לבן שהוא סימן טומאה, בכל אלו נעשה האדם טמא מוחלט, ואף שנגעו מורכב משני סוגי נגעים, מתוך ארבעת המראות הללו. וכן מצטרפים שני מראות נגעים לְהַחְלִיט – לטמא לגמרי אֶת שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִשְׂיוֹן – מי שהתפשט אצלו הנגע, בין אם אירע הדבר בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן של הסגר, או בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי של הסגר, או אפילו לְאַחַר הַפְּטוּר – לאחר שפטרו וטיהרו הכהן, כשעברו שבועיים של הסגר, כיון שהתפשטות הנגע היא סימן טומאה תמיד (וכאן לא שייך לומר 'בתחילה', שהרי התפשטות הנגע היא סימן טומאה רק לאחר שהוסגר לכל הפחות שבוע אחד). וכן מצטרפים שני מראות נגעים לְהַחְלִיט – לטמא לגמרי אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן, מִתּוֹךְ הַפְּטוּר, כלומר, שאם לאחר שפטרו הכהן וטיהרו פרח הנגע בכל גופו, הרי הוא טמא, וזהו אפילו אם פריחה זו של הנגע בכל גופו היתה מורכבת מכמה דרגות של לובן מתוך ארבעת מראות הנגעים שהתבארו. וכן מצטרפים שני מראות אלו לִפְטֹר – לטהר אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן מִתּוֹךְ הֶחְלֵט (-כשהוא טמא מוחלט) אוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר (-או כשהוא מוסגר), שבאופנים אלו הדין הוא שאם פרח הנגע בכל גופו הרי הוא נטהר, וטהרה זו היא אפילו אם הפריחה של הלובן היתה בצבע אחר ממה שהיה בו קודם בשעה שהוסגר או הוחלט, ואף אם היא מורכבת מכמה דרגות לובן של ארבע מיני נגעים אלו. מסיימת המשנה ואומרת, ארבעה מראות לובן אלו שהוזכרו לעיל, לבנות או לבנות אדמדמות, אֵלּוּ הם מַרְאוֹת נְגָעִים, שֶׁכָּל דיני נְגָעִים תְּלוּיִם בָּהֶן, ואפילו דיני טומאה של שחין ומכוה הם רק באופן שהם במראות נגעים אלו.