מסכת נגעים, פרק א, משנה ב

משנה ב: הַפָּתוּךְ שֶׁבַּשֶּׁלֶג, כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּשָׁלֶג, הַפָּתוּךְ שֶׁבַּסִּיד, כְּדָם הַמָּזוּג בְּחָלָב, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲדַמְדַּם שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם, אֶלָּא שֶׁל שֶׁלֶג עַזָּה וְשֶׁל סִיד דֵּהָה מִמֶּנָּה:

משנה ב: אף על פי שעיקר מראות נגעים הוא בצבע לבן, וכמבואר במשנה הקודמת, מכל מקום נאמר בתורה לגבי בהרת 'בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת', ומראה מעורב זה מכונה בלשון המשנה 'פתוך', שהוא מורכב מלבן ואדום. ולמדו מפסוק זה שאף בשלשת מראות הנגעים הנוספים, תולדת הבהרת, ושאת ותולדתה, גם כן יש אפשרות של צבע לבן אדמדם שהוא מטמא (ולמדו כן מכך שלאחר שנאמר 'בהרת לבנה אדמדמת' נאמר על השאת ועל הבהרת 'נגע צרעת הוא', ללמד שהקישה אותם התורה זה לזה). ומשנתנו מבארת כיצד נראים צבעים אלו: הַפָּתוּךְ שֶׁבַּשֶּׁלֶג – צבע לבן אדמדמם שב'בהרת', שהתבאר לעיל שצבעה הוא עז כשלג, הרי הוא נראה כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּשֶׁלֶג, שהלובן שבו מרובה, והאדמימות מועטה. הַפָּתוּךְ שֶׁבַּסִּיד – צבע לבן אדמדמם שבתולדת הבהרת, שהתבאר לעיל שצבעה הוא כסיד ההיכל, כְּדָם הַמָּזוּג בְּחָלָב, שהאדמומית מרובה והלובן מועט, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲדַמְדַּם שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה – בבהרת ובשאת, הרי הוא נראה כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם, אֶלָּא החילוק ביניהם הוא בכך שהלבנונית שֶׁל שֶׁלֶג עַזָּה, וְאילו הלבנונית שֶׁל סִיד דֵּהָה (-כהה) מִמֶּנָּה, שאין לבנוניתה צחה כשל הבהרת.