מסכת נגעים, פרק ח, משנה ד

משנה ד: כָּל פְּרִיחַת רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁבִּפְרִיחָתָן טִהֲרוּ טָמֵא, כְּשֶׁיַּחְזְרוּ טְמֵאִים. כָּל חֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁבַּחֲזִירָתָם טִמְּאוּ טָהוֹר, נִתְכַּסּוּ, טָהוֹר. נִתְגַּלּוּ, טָמֵא, אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים:

משנה ד: כָּל פְּרִיחַת צרעת ברָאשֵׁי אֵבָרִים, שֶׁבִּפְרִיחָתָן על כל הגוף טִהֲרוּ את הטָמֵא, כְּשֶׁיַּחְזְרוּ לבריאותם הרי הם טְמֵאִים, שהרי מעתה זהו נגע רגיל, שאינו מכסה את כל הגוף. כָּל חֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים לבריאותם, שֶׁבַּחֲזִירָתָם טִמְּאוּ את הטָהוֹר, וכמו שהתבאר, אם חזרו ונִתְכַּסּוּ בצרעת, וכולו הפך לבן, הרי זה טָהוֹר. חזרו ונִתְגַּלּוּ, הרי זה טָמֵא, וכן על דרך זו אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים.