מסכת נגעים, פרק ח, משנה ג

משנה ג: בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ, טָהוֹר. בַּהֶרֶת וּבָהּ פִּשְׂיוֹן, פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ, טָמֵא. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר:

משנה ג: אדם שיש בו בַּהֶרֶת כגריס, וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, שזהו סימן טומאה, וטימאו הכהן, ופָּרְחָה הבהרת בְכֻלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן נשאר בִּמְקוֹמוֹ, הרי הוא טָהוֹר, כיון ש'כולו הפך לבן' זהו סימן טהרה גם כשיש בו סימני טומאה אחרים (ואף לרבי יהושע, שאמר במשנה הקודמת שאם פרחה הבהרת בכולו וצמחו בה שערות לבנות זהו סימן טומאה, היינו כשהשער הלבן בא לאחר שכולו הפך לבן, אך כאן שתחילה היה שער לבן ואחר כך פרחה הבהרת בכולו, מודה רבי יהושע שהוא טהור). היתה באדם בַּהֶרֶת, וּבָהּ פִּשְׂיוֹן – התפשטה הבהרת מעט, שזהו סימן טומאה, וטימאו הכהן, ופָּרְחָה בְכֻלּוֹ, הרי זה סימן טהרה, וטָהוֹר. וְכֻלָּן – כל אלו שנטהרו מחמת שפרחה הצרעת בכל גופם, לאחר שנטמאו מחמת מחיה, שער לבן או פשיון, שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים והבריאו, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. פָּרְחָה הצרעת בְמִקְצָתוֹ, אפילו נשאר בגופו מקום בריא קטן ביותר, בשיעור הפחות מכעדשה, הרי זה טָמֵא. ורק אם פָּרְחָה בְכֻלּוֹ ממש, אפילו אם לא היה הדבר בבת אחת אלא מעט מעט, הרי זה טָהוֹר.