מסכת נגעים, פרק יב, משנה ד

משנה ד: עֵצִים, כְּדֵי לִתֵּן תַּחַת הַשְּׁקוֹף. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סַנְדָּל לַאֲחוֹרֵי הַשְּׁקוֹף. עָפָר, כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ. קִירוֹת הָאֵבוּס, וְקִירוֹת הַמְּחִצָּה, אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. יְרוּשָׁלַיִם וְחוּצָה לָאָרֶץ, אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים:

משנה ד: כפי שהתבאר לעיל, יש צורך שבכל אחד מכתלי הבית יהיו אבנים עצים ועפר, ושיעורם של העֵצִים, בכל כותל עץ בשיעור כְּדֵי לִתֵּן תַּחַת הַשְּׁקוֹף – תחת המשקוף, ארכו כרוחב הדלת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שיעור כל אחד מהעצים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סַנְדָּל לַאֲחוֹרֵי הַשְּׁקוֹף, והיינו בשיעור שרגילים להניח מאחורי המשקוף כדי להגן עליו (ומכונה 'סנדל', כיון שאף הסנדל מיועד להגן על הרגל). ושיעורו של העָפָר שיהא בכל אחד מקירות הבית, כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים (-חצי אבן) לַחֲבֵרוֹ, כלומר, כאשר מניחים שורה של חצאי אבנים או לבנים ועל גבם שורה נוספת, מניחים ביניהם עפר, וזהו שיעור העפר הנצרך לכל אחד מהקירות. כיון שנאמר בפסוק 'קירות הבית', יש ללמוד מכך שרק קירות בית של בני אדם מיטמאים בנגעים, אבל קִירוֹת הָאֵבוּס של בהמה, וְקִירוֹת הַמְּחִצָּה של גינות ופרדסים, אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. וכיון שנאמר 'בבית ארץ אחוזתכם', יש ללמוד שנגעי בתים שבעיר יְרוּשָׁלַיִם, וְנגעי בתים שבחוּצָה לָאָרֶץ, אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, שהרי חוץ לארץ אינה 'ארץ אחוזתכם', ואף ירושלים אינה נחשבת 'אחוזתכם' כיון שלא התחלקה בין שבטי ישראל.