מסכת נגעים, פרק י, משנה ה

משנה ה: כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק. מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר אִם פָּשָׂה. הֶחְלִיטוֹ בְשֵׂעָר צָהֹב, הָלַךְ שֵׂעָר צָהֹב וְחָזַר שֵׂעָר צָהֹב, וְכֵן בְּפִשְׂיוֹן, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הוּא כְמוֹת שֶׁהָיָה. הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן, וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן. וְכֵן בְּשֵׂעָר צָהֹב, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הוּא כְמוֹ שֶׁהָיָה:

משנה ה: נאמר בפרשת נתקים 'וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר. וְהִתְגַּלָּח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית', הרי שלאחר הסגרת הנתק שבעה ימים, ולא נעשה בו סימן טומאה, יש לגלח את השער שסביבו. מבארת המשנה, כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק, מְגַלֵּחַ את השער הנמצא חוּצָה לוֹ, וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ מכל צד, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר באותו שיער אִם פָּשָׂה הנגע. הֶחְלִיטוֹ – טימאו הכהן בהחלט בְּסימן טומאה של שֵׂעָר צָהֹב, אף אם הָלַךְ שֵׂעָר צָהֹב זה וְחָזַר שֵׂעָר צָהֹב אחר, וְכֵן בְּפִשְׂיוֹן – וכן אם הסתלק השער הצהוב שהיה בתחילה אך פשה הנגע, שזהו סימן טומאה בפני עצמו, בין אם החליטו הכהן לטמא בַּתְּחִלָּה – כשנראה לראשונה לפני הכהן, או בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן של הסגר, או בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי של הסגר, או לְאַחַר הַפְּטוּר – לאחר שכבר טיהרו הכהן מחמת שלא היה בו סימן טומאה, ושוב צמח בו שער צהוב וטימאו, בכל האופנים הללו אף אם הלך השער הצהוב וחזר שער צהוב חדש או שפשה הנגע, הֲרֵי הוּא טמא בהחלט כְמוֹת שֶׁהָיָה.

הֶחְלִיטוֹ הכהן בְּסימן טומאה של פִשְׂיוֹן – התפשטות הנגע, וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן הראשון וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן באותו מקום או במקום אחר, וְכֵן בְּשֵׂעָר צָהֹב – וכן אם הלך הפשיון וחזר שער צהוב, בין אם טמאו הכהן בפשיון בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן של הסגר, או בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי של הסגר, או לְאַחַר הַפְּטוּר, שכבר טיהרו ואחר כך צמח בו שיער צהוב וטמאו (אך 'בתחילה' לא יתכן לטמא בפשיון, שהרי פשיון מטמא רק לאחר הסגר), הֲרֵי הוּא טמא כְמוֹ שֶׁהָיָה, מכח סימן הטומאה החדש שבו.