מסכת נגעים, פרק י, משנה ו

משנה ו: שְׁנֵי נְתָקִים, זֶה בְצַד זֶה, וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם, נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד, טָמֵא. מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, טָהוֹר. כַּמָּה תְהֵא הַפִּרְצָה, מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס, טָמֵא:

משנה ו: אדם שהיו בו שְׁנֵי נְתָקִים, זֶה בְצַד זֶה, ובכל אחד מהם יש שיעור כגריס, וְשִׁיטָה (-שורה) שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם, ולאחר שהסגירו הכהן שבוע או שבועיים, או אף לאחר שטיהרו, נִפְרַץ השיער המפריד מִמָּקוֹם אֶחָד – מצידו של אחד הנתקים, נמצא שהתפשט הנתק, הרי זה סימן טומאה של פשיון, ואותו נתק שהתפשט, טָמֵא. אך אם נפרץ השיער המפריד מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת – מצידם של שני הנתקים, ונשארו באמצע שתי שערות שחורות, הרי זה טָהוֹר, כיון שהקיפו הנתקים את השער השחור, הרי השער השחור 'מבוצר', שהרי הוא נמצא כעת באמצע הנתק (המורכב משני הנתקים שהתחברו זה לזה), ושער שחור באמצע הנתק הוא סימן טומאה. מבררת המשנה, כַּמָּה תְהֵא הַפִּרְצָה באותה שורת שיער, שמחשיבה את שני הנתקים כנתק אחד גדול שיש באמצעו שיער שחור, לכל הפחות מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, והיינו שכל אחד מהנתקים התפשט לתוך שורת השיער בשיעור מקום שתי שערות או יותר. נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד – ובאופן שהתפשט רק אחד מהנתקים לתוך שורת השיער, אפילו אם היתה התפשטותו גדולה, כַּגְּרִיס, הרי זה טָמֵא משום פשיון (והשיער השחור שקדם לנתק אינו סימן טהרה כשאינו מבוצר בתוך הנגע).