מסכת סנהדרין, פרק ז, משנה ז

משנה ז: הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. מָסַר לַמֹּלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. בַּעַל אוֹב זֶה פִיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ, וְיִדְּעוֹנִי זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו, הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה, וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶם בְּאַזְהָרָה:

נאמר בתורה 'וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ', ודרך העבודה היתה שהיה האב מוסר את בנו לכמרים לשם המולך, והם היו מחזירים אותו לאב, והאב היה מעבירו בין שתי מדורות, אך לא היה שורפו באש אלא רק עובר לצד האש.
הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסוֹר את בנו לכמרים לַמֹּלֶךְ – לשם המולך, וְיַעֲבִיר את הבן בָּאֵשׁ. מָסַר לַמֹּלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, או שהֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ.

נאמר בתורה 'וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם', משנתנו מבארת עתה מהם הפעולות הללו, המחייבות מיתה.

'בַּעַל אוֹב', שהתבאר לעיל שחייב מיתה, זֶה פִיתוֹם, שלוקח גולגולת של מת לאחר שנתאכל הבשר, ומקטיר לה, ושואל ממנה עתידות, והיא משיבה. וכן הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ – העושה פעולות שישיב לו המת דרך בית השחי, וְיִדְּעוֹנִי – הלוקח עצם חיה ששמה 'ידוע', ומכניסה לפיו, זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו – ועל ידי פעולה זו הוא עצמו נופל על הארץ ואומר דברים העתידים להיות, הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה, וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶם – המבקש מהם שישאלו עבורו את העתידות, בְּאַזְהָרָה – עובר באיסור לא תעשה.