מסכת עירובין, פרק א, שיעור 10

שנינו במשנה לגבי מבוי הרחב יותר מעשר אמות, וְאִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.

הגמרא מבארת עתה מה הם התנאים להיתר זה של צורת הפתח: אָמַר רַב חִסְדָּא, צוּרַת פֶּתַח שֶׁעֲשָׂאָהּ מִן הַצַּד, לֹא עָשָׂה כְּלוּם – אינה מתירה את המבוי כלל. פֵּרֵשׁ רַבֵּינוּ הַאי גָּאוֹן ז"ל, כְּגוֹן שֶׁעֲשָׂאָהּ מִצִּדּוֹ שֶׁל כֹּתֶל, כלומר שלא עשאו באמצע החלל של הפתח, אלא באחד הצדדים של פתח המבוי, סמוך לכותל של אורך המבוי, דְּהַוְיָא לֵיהּ פִּתְחָא בְּקֶרֶן זָוִית – שבאופן זה נמצא ש'צורת הפתח' נמצאת סמוך לפינת המבוי, וּפִיתְחָא בְּקֶרֶן זָוִית לֹא עַבְדֵי אִינְשֵׁי – ואין דרך בני אדם לעשות את הפתח במקום זה, אלא באמצע.

דין נוסף: וְאָמַר רַב חִסְדָּא, צוּרַת פֶּתַח שֶׁאָמְרוּ חכמים שהיא מתירה את המבוי, צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא בְּרִיאָה – חזקה בשיעור שיש בו כְּדֵי לְקַבֵּל דֶּלֶת – שיהא ניתן להעמיד עליה דלת, וַאֲפִילוּ דֶּלֶת קלה מאד, שֶׁל קַשִּׁין, אך אם אינה ראויה להחזיק אפילו דלת כזו, אין לה שם 'צורת הפתח', ואינה מתירה.

הגמרא מביאה ברייתא בענין זה של 'צורת הפתח': תָּאנָא – שנינו בברייתא, צוּרַת פֶּתַח שֶׁאָמְרוּ חכמים שהיא מתירה את המבוי, כך היא דרך עשייתה, מניח קָנֶה מִכַּאן, וְקָנֶה מִכַּאן, וְקָנֶה שלישי עַל גַּבֵּיהֶן.

מסתפקת הגמרא: צְרִיכִין לִיגַּע אוֹ אֵין צְרִיכִין לִיגַּע, ומבאר הרי"ף את הספק, פֵּירוּשׁ, אֵלּוּ הַקָּנִים שֶׁבִּמְזוּזוֹת הַמָּבוֹי, משני הצדדים, אִם הָיוּ גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טְפָחִים או יותר, שבפחות מזה אין שיעור פתח, וְלֹא הִגִּיעוּ לְקוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, שהיא מונחת גבוה יותר באויר שמעליהן, מַהוּ – מה הדין בזה, האם ניתן להחשיב זאת כצורת הפתח או לא.

מביאה בזה הגמרא מחלוקת, רַב נַחְמָן אָמַר, אֵין הקנים שבצדדים צְרִיכִין לִיגַּע בקורה העליונה, וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר, צְרִיכִין לִיגַּע. פוסק הרי"ף: וְהִלְכְתָא כְּרַב נַחְמָן, שאין הקנים צריכים ליגע בקורה העליונה, דְּתַנְיָא כְּוָתֵיהּ – כיון ששנינו בברייתא כדבריו, מַאי הִיא – ואיזו היא הברייתא שמבואר בה כדבריו, דְּתַנְיָא – שכך שנינו בברייתא, לגבי דיני קביעת מזוזה, כִּיפָּה – שער העשוי כחצי עיגול, ללא חלוקה של מזוזות בפני עצמם ומשקוף בפני עצמו, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב בִּמְזוּזָה, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין, כיון שהחלק העליון של הפתח מצטמצם והולך, ובחלק זה אין רוחב ארבעה טפחים, ואין שם 'פתח' החייב במזוזה למקום שאין ברוחבו לפחות ארבעה טפחים. וְשָׁוִין – ומודים חכמים לרבי מאיר בְּאופן שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלֶיהָ – בחלק התחתון של הפתח גובה עֲשָׂרָה טפחים שבו רוחב הפתח ארבעה טפחים, קודם שמתחיל הפתח להתעגל כלפי מעלה ולהצטמצם לפחות מארבע טפחים, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין הַקֵּרוּי שֶׁבִּשְׁמֵי הַכִּפָּה מַגִּיעַ לְרַגְלֶיהָ – אף שהחלק הישר שבמזוזות, שהוא נחשב כ'מזוזות' הפתח, אינו מגיע לחלק העליון המקרה את ראש הפתח, שהוא נחשב כ'משקוף', שהרי ביניהם יש את חלק השער המתעגל כלפי מעלה, שאינו נחשב 'מזוזה' ולא 'משקוף', ונמצא שאין המשקוף מונח על המזוזות, ומכל מקום 'פֶּתַח' הֲוֵי – יש לו שם פתח, וְחַיָּב בִּמְזוּזָה, הָכָא נַמִי – ואף כאן, לגבי צורת הפתח שאין הקנה העליון מונח על גבי שני הקנים, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בַּקָּנִים שבצידי הפתח גובה עֲשָׂרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מַגִּיעִין לַקוֹרָה העליונה, פִּיתְחָא הָוֵי – הרי זה 'צורת הפתח', המתירה את המבוי.