מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 41

שנינו במשנה, 'הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת וְכוּ' נתנוהו בדיר או בסהר, רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה, רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות'. הגמרא מבררת את ההלכה במחלוקת זו: אָמַר רַב, הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שרשאי להלך את כולה, בין בְּדִיר וּבין בסַהַר וּסְפִינָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּסְפִינָה, אֲבָל לֹא בְדִיר וְסַהַר.

הגמרא מבארת את החילוק בין הדברים: דְּכֻלֵּי עָלְמָא מִיהַת – מבואר על כל פנים שלדברי הכל הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּסְפִינָה, שמותר לטלטל בכולה, ומַאי טַעְמָא – מה הטעם לכך שבספינה הכל מודים שהלכה כמותו, מביאה בזה הגמרא שני ביאורים: רַבָּה אָמַר, הוֹאִיל וְשָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם – כיון שבכניסת השבת כבר היה האדם במקום המוקף מחיצות, ולכן רשאי להלך בתוך מחיצות אלו בכל השבת, ואף שהספינה כולה עם מחיצותיה יצאה מחוץ לתחום. מה שאין כן בדיר וסהר, שלא שבת שם מערב שבת, אלא הביאוהו לשם בתוך השבת, ובזה סובר שמואל שהלכה כרבי יהושע ורבי עקיבא, שאינו מהלך אלא ארבע אמות.

טעם נוסף: רַבִּי זֵירָא אָמַר, טעם ההיתר בספינה יותר מבדיר וסהר הוא הוֹאִיל וּסְפִינָה נוֹטַלְתּוֹ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמַנִּיחָתוֹ בְּסוֹף אַרְבַּע, כלומר, 'ארבע אמות' שהתירו לו חכמים אינם נמדדים ביחס לספינה, אלא ביחס לים עצמו, וכיון שהספינה שטה בים בכל שעה, נמצא שאפילו אם יעשה פסיעה אחת, הלך מרחק גדול, אפילו של חמישים אמה, כפי שהתקדמה הספינה באותו רגע, ואם נאסור עליו אפילו הליכה זו הרי לא יוכל לזוז ממקומו כל השבת אפילו פסיעה אחת, וכיון שהתירו לו חכמים להלך ארבע אמות, וארבע אמות אלו שבספינה הם יותר מחמישים אמה, וכמו שהתבאר, נמצא שמותר לו להלך בכל הספינה, כיון שאין הבדל בין חמישים אמה או יותר.

מבררת הגמרא, מַאי בֵּינַיְהוּ – מה החילוק בין שני ביאורים אלו לענין הדין. ומבארת, אִיכָּא בֵּינַיְהוּ – החילוק ביניהם הוא באופן שֶׁנִּפְחֲתוּ דָּפְנֵי הַסְּפִינָה – שבאמצע השבת נשברו דפנות הספינה, ושוב אין כאן מחיצות ששבת בהם, אִי נָמִי – אופן נוסף, בְּקוֹפֵץ מִסְּפִינָה לִסְפִינָה, לְדעת רַבָּה, דְּאָמַר שהטעם שמותר לטלטל בכל הספינה הוא הוֹאִיל וְשָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת, הָכָא – באופנים אלו אָסוּר, דְּהָא שהרי לֹא שָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת, או כיון שנשברו המחיצות או כיון שעבר לספינה אחרת. ואילו לְרַבִּי זֵירָא מֻתָּר, הוֹאִיל וּסְפִינָה נוֹטַלְתּוֹ מִתְּחִלַּת אַרְבַּע וּמַנִּיחָתוֹ לְסוֹף אַרְבַּע, וכיון שבין כך אינו יכול להמנע מלהלך יותר מארבע אמות בספינה, לא אסרו עליו כלל את ההליכה בספינה בשבת.

מבררת הגמרא, רַבִּי זֵירָא, שאמר שהטעם הוא משום שספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומניחתו בסוף ארבע, מַאי טַעְמָא – מדוע לֹא אָמַר כְּרַבָּה, שהטעם הוא מחמת ששבת באויר המחיצות. מבארת הגמרא, טעמו הוא כיון שמְחִצּוֹת של ספינה, כדי לְהַבְרִיחַ את המַיִם מהספינה הֵן עֲשׂוּיוֹת, ואינם עשויות לתועלת נוסעי הספינה, והרי זה כהיקף שאינו עשוי לדירה, שאינו מתיר. ממשיכה הגמרא ומבררת, וְרַבָּה, האומר שהטעם הוא כיון ששבת באויר מחיצות, מַאי טַעְמָא – מדוע לֹא אָמַר כְּרַבִּי זֵירָא, שהטעם הוא מחמת שבין כך הספינה מוליכה אותו מתוך ארבע אל מחוץ לארבע. משיבה הגמרא, בִּספינה מְהַלֶּכֶת, כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְּלִיגֵי דְשָׁרִי – לא נחלקו כלל במשנתנו שמותר להלך בכולה, ואפילו רבי עקיבא ורבי יהושע מודים בכך, וכטעמו של רבי זירא, כִּי פְּלִיגֵי – וכל מחלוקתם של רבן גמליאל ורבי עקיבא היא בְּספינה שֶׁעָמְדָה, האם מותר לאדם להלך את כולה או לא, וטעם מחלוקתם הוא כפי שביאר רבה, האם מאחר ושבת האדם באויר המחיצות הותר לו להלך בכל הספינה.

מסייעת הגמרא לדברי רבה: וְדַיְיקָא בְּמַתְנִיתִין כְּוָותֵיהּ דְרַבָּה – ויש לדייק ממשנתנו שהביאור הוא כדברי רבה, דְקָתָנֵי 'סְפִינָה' דוּמְיָא דְ'דִיר וְסַהַר' – ששנתה המשנה את דין הספינה יחד עם דינם של דיר וסהר, ומשמע שהם שוים, ואם כן יש ללמוד, מַה – כשם שדִיר וְסַהַר, דִקְבִיעִי – קבועים הם במקומם, אַף סְפִינָה נַמֵּי דִקְבִיעָא – אף ספינה האמורה כאן היינו באופן שאינה מהלכת [ובזה החמירו רבי יהושע ורבי עקיבא, אבל במהלכת, לדברי הכל מותר].