מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 52

גמרא

שנינו במשנה, 'אמר שביתתי תחתיו, לא אמר כלום'. מבררת הגמרא, מַאי – מה כוונת המשנה ב'לֹא אָמַר כְּלוּם'. מביאה בזה הגמרא מחלוקת אמוראים, אָמַר רַב, לֹא אָמַר כְּלוּם כָּל עִיקָר – אין בדבריו שום תועלת, ואפילו מפסיד מכך, דְאַפִילוּ לְתַחְתָּיו שֶׁל אִילָן לֹא מָצֵי אָזִיל – שאסור לו ללכת אפילו לתחת האילן, אף שהוא בתוך אלפיים אמה למקומו, כיון שבאומרו שתהא שביתתו תחת האילן גילה דעתו שאין רצונו לקנות שביתה במקומו, וכיון שלא הועילו דבריו לקנות שביתה תחת האילן, הרי הוא כאדם שלא קנה שביתה כלל, שאין לו אלא ארבע אמות. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, כוונת המשנה ש'לֹא אָמַר כְּלוּם' לענין זה שאינו יכול להלך לְבֵיתוֹ, כיון שלא פירש את מקום שביתתו המדוייק, ויש מקומות שתחת האילן הרחוקים יותר מאלפיים אמה מביתו, וכיון שלא פירש את מקום שביתתו אינו רשאי להלך עד ביתו, אַבָל לְתַחְתָּיו שֶׁל אִילָן מָצֵי אָזִיל – אך יכול הוא להלך לכל מקום שבתחתית האילן, שהוא בתוך אלפיים אמה למקום ששהה בו בכניסת השבת. מוסיף שמואל ואומר, וְנַעַשָׁה מקום תַּחְתָּיו שֶׁל אִילָן 'חַמָּר גַמָּל', כלומר, הרי הוא משול לאדם המוליך חמור וגמל, שהמוליך חמור הולך אחריו להנהיגו, והמוליך גמל הולך לפניו ומושכו, ואם הפך את הסדר ונתן את החמור מאחוריו ואת הגמל מלפניו, הרי אינו יכול לזוז ממקומו, ואף אדם זה, לאחר שהלך עד מקום האילן, אם בָּא לִמְדוֹד מִן הַצָפוֹן של תחתית האילן, שזהו המקום הקרוב לביתו, ומשם יש רק אלפיים אמה, מוֹדְדִין לוֹ מִן הַדָּרוֹם, ואומרים לו שמא היתה שביתתך בדרום תחתית האילן, ויש לך יותר מאלפיים אמה עד ביתך. ואם בָּא לִמְדוֹד מִן הַדָּרוֹם – מהקצה הדרומי, שהוא רחוק פחות מאלפיים אמה ממקום שהיה בו בכניסת השבת [שהרי בסוף האילן, בקצה הצפוני, מסתיימים אלפיים אמה], ורוצה להלך לאחוריו עד השלמת אלפיים אמה מדרום האילן, מוֹדְדִין לוֹ מִן הַצָּפוֹן, ואומרים לו שמא בצפון היתה שביתתך, ואסור לך להלך אלפיים אמה מהדרום, ואם כן אינו יכול להלך אלא עד מקום שהיה בו בכניסת השבת, ולא יותר.

אָמַר רָבָא, מַאי טַעְמָא דְרַב – מהו טעמו של רב, האוסר על אותו אדם להלך אפילו עד האילן [ומדוע אינו סובר כשמואל, שקונה שביתה תחת האילן במקום שאינו מסויים, ומחמיר עליו כשני הצדדים, אך מכל מקום יש לו שביתה במקום כל שהוא תחת האילן], מִשוּם דְלֹא סִיֵים אַתְרֵיהּ – כיון שלא אמר במדוייק את מקום שביתתו, וכיון שפרש בליבו מלשבות במקום שהוא עומד בו, ולא ציין כראוי מקום אחר שישבות בו, נמצא שלא קנה שביתה בשום מקום, ואין לו אלא ארבע אמות.

אִיכָּא דְאַמְרֵי – ויש שאמרו ביאור אחר בטעמו של רב, אָמַר רָבָא, מַאי טַעְמָא דְרַב, שאין לאותו אדם אלא ארבע אמות, כיון דְכלל זה בידינו, 'כָּל שֶׁאֵינוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה, אַפִילוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ', פֵּירוּש, כְּשֵם שֶׁאֵין לוֹ לְאָדָם לִקְנוֹת אַרְבַּע אַמּוֹת מְקוֹם שְׁבִיתָה אַחַרֵי שֶׁכְּבָר קָנָה בְמָקוֹם אֶחָד, כָּך אֵין לוֹ לִקְנוֹת שִׁיעוּר שְׁתֵּי מְקוֹמוֹת בְּבַת אַחַת, וכיון שכאן לא אמר מקום מסויים שתהא בו שביתתו, הרי זה כאילו רוצה לשבות בכמה מקומות בבת אחת, וכשם שאינו יכול לשבות בכמה מקומות בזה אחר זה, כך אינו יכול לשבות בכולם, גם כשאומר זאת בבת אחת.