מסכת ערכין, פרק ב, משנה ו

משנה ו: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. אֵין קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים בַּשִּׁיר, וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר אֶלָּא בַפֶּה, כְּדֵי לִתֵּן תְּבַל בַּנְּעִימָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֵין עוֹלִין לַמִּנְיָן, וְאֵין עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, אֶלָּא בָאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין, וְרָאשֵׁיהֶן מִבֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם, וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין:

משנה ו: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם העוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן לשיר, וּמוֹסִיפִין עַדלְעוֹלָם. אֵין לוי קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה, כגון לכבד את העזרה או להגיף את הדלתות, אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים בַּשִּׁיר, שאז מצטרפים אליהם גם הלויים הקטנים, וְלֹא הָיוּ הקטנים אוֹמְרִים [-מנגנים] בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר, אֶלָּא בַפֶּה,כְּדֵי לִתֵּן תְּבַל [-תבלין וטעם] בַּנְּעִימָה של הלויים הגדולים, כיון שקולם של הצעירים דק וצלול. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֵין עוֹלִין לַמִּנְיָן – אין הקטנים מצטרפים למנין שנים עשר הלויים הנצרכים לשיר, וְאֵין עוֹמְדִים כלל עַל הַדּוּכָןשל המשוררים, כדי שלא יטעו לצרפם למנין שנים עשר הלויים, אֶלָּא בָאָרֶץ הָיוּעוֹמְדִין, וְרָאשֵׁיהֶן נראים מִבֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם, וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין, כיון שהיו מצערים בקולם את הלויים הגדולים, שאינם יכולים להנעים קולם כמותם.