מסכת פרה, פרק ה, משנה ב

משנה ב: הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת בְּמַיִם שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, צָרִיךְ לְנַגֵּב. בְּמַיִם שֶׁהֵם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. אִם לְהוֹסִיף לְתוֹכוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְנַגֵּב:

משנה ב: הַמַּטְבִּיל כְּלִי הראוי לקבל טומאה, לְצורך מי חַטָּאת, אם הטבילו בְּמַיִם שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, והיינו במי מקוה הראויים לטהרו מטומאתו, אך אינם ראויים לקידוש מי חטאת, צָרִיךְ לְנַגֵּב, כדי שלא יתערבו מים שאינם ראויים עם המים הראויים, ויפסלו אותם. אך אם הטבילו בְּמַיִם שֶׁהֵם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, והיינו מי מעיין, שהם מים חיים הראויים למי חטאת, אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב, שהרי אף אם ישארו מים מההטבלה בכלי אין בכך כלום (ואף שלצורך קידוש מי חטאת משתמשים רק במים שנשאבו לשם כך, הרי אף אדם זה כיון שהוא יודע שהטבלת הכלי נעשית לצורך מילוי מי חטאת, כוונתו שאותם מים שישארו בכלי לאחר הטבלתו ישאבו מהמעיין לשם קידוש מי חטאת). אמנם, אִם כוונתו לְהוֹסִיף לְתוֹכוֹ – לתוך הכלי לאחר שיטהרנו מַיִם שהם כבר מְקֻדָּשִׁין, והיינו שמעורב בהם אפר פרה אדומה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין אם הטביל את הכלי במי מקוה, ובין אם הטבילו במי מעיין, צָרִיךְ לְנַגֵּב, כדי שלא יתערבו מים מקודשים במים שאינם מקודשים, ויפסלו אותם (כמבואר להלן (פ"ט מ"א) שמי מעיין שאינם מקודשים למי חטאת שהתערבו במים מקודשים, פוסלים אותם).