מסכת פרה, פרק ה, משנה ג

משנה ג: קֵרוּיָה שֶׁהִטְבִּילוּהָ בְמַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ, מְקַדְּשִׁין בָּהּ עַד שֶׁתִּטְמָא. נִטְמְאָה, אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם מְקַדֵּשׁ הוּא בָהּ בַּתְּחִלָּה, אַף בַּסּוֹף יְקַדֵּשׁ בָּהּ. אִם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ בָּהּ בַּסּוֹף, אַף לֹא בַתְּחִלָּה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יוֹסִיף לְתוֹכָהּ מַיִם מְקֻדָּשִׁים:

משנה ג: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, כלי שהטבילו אותו במקוה לטהרתו לשאיבת או קידוש מי חטאת, יש לנגבו תחילה, ומשנתנו מביאה דין נוסף בענין זה. קֵרוּיָה – קליפת דלעת יבשה, שמשתמשים בה ככלי לשאיבת מים, שֶׁאף שהיא חדשה ולא היתה טמאה הִטְבִּילוּהָ לצורך קידוש מי חטאת, וכפי שהתבאר שלצורך קידוש מי חטאת יש להטביל אף כלי המוחזק כטהור, ועשו כן בְמַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ, והיינו במי מקוה, וניגבו אותה מהמים שבה, מְקַדְּשִׁין בָּהּ מי חטאת, ואין חוששים שמא בהטבלתה בלעה מים שאינם ראויים לקידוש, ותפלטם לאחר מכן לתוך מי החטאת, עַד שֶׁתִּטְמָא. אמנם לאחר שנִטְמְאָה, אף שהטבילוה לטהרתה, אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ מי חטאת, כיון שחוששים שתפלוט מים טמאים שנבלעו בה, וסובר תנא קמא שיש להחמיר יותר בפליטת מים טמאים מאשר בפליטת מים שאינם ראויים לקדש. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חולק ואוֹמֵר, אין סברא לחלק בין הנידונים, ולכן, אִם מְקַדֵּשׁ הוּא בָהּ בַּתְּחִלָּה, ואין חוששים שתפלוט מים שאינם ראויים לקדש, אַף בַּסּוֹף, לאחר שנטמאה והטבילוה, יְקַדֵּשׁ בָּהּ, ואין לחשוש שתפלוט מים טמאים. ואִם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ בָּהּ בַּסּוֹף, כיון שחוששים שתפלוט מים טמאים, אם כן אַף לֹא בַתְּחִלָּה, שהרי יש לחשוש שתפלוט מים שאינם ראויים לקידוש, ותפסול את כל המים שבתוכה, ולכן, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין אם לא נטמאה מעולם ובין אם נטמאה והטבילוה, לֹא יוֹסִיף לְתוֹכָהּ מַיִם מְקֻדָּשִׁים, כלומר, לא ישתמש בה לקידוש מי חטאת, כיון שחוששים שמא תפלוט מים פסולים, וכן חוששים שמא תפלוט מים שאינם ראויים לקדש בהם מי חטאת.