מסכת פרה, פרק ו, משנה ד

משנה ד: נָתַן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ עֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ הַמַּיִם לֶחָבִית, פְּסוּלִים. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹז, כְּשֵׁרִים. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, פָּסוּל. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, כָּשֵׁר:

משנה ד: היה האדם ממלא מים חיים מהמעיין לתוך הכלי, כדי לקדשם, ונָתַן את יָדוֹ אוֹ את רַגְלוֹ אוֹ שנתן עֲלֵי יְרָקוֹת הראויים לאכילה ומקבלים טומאה, כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ הַמַּיִם מהמעיין לֶחָבִית, הרי המים פְּסוּלִים, שנאמר 'מקוה מים יהיה טהור', ולשון 'יהיה' מלמדת שתהיה הווייתם של המים על ידי טהרה, והיינו שכאשר מהווה האדם את המים להיות למקוה או לקידוש מי חטאת, יהיה הדבר רק על ידי דברים שאינם מקבלים טומאה, וכיון שכיוון את המים לחבית על ידי גופו או על ידי עלי מאכל המקבלים טומאה, נפסלו המים. אך אם עשה כן על ידי עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹז, שאינם ראויים לאכילה ואינם מקבלים טומאה, הרי אלו כְּשֵׁרִים. זֶה הַכְּלָל, אם היטה את המים על ידי דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, פָּסוּל. וְאם עשה כן על ידי דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, כָּשֵׁר.