משנה ז: אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵפֶר מִקְלֶה, הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב לְטַמֵּא, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְקַדְּשִׁין בְּכֻלָּן:
משנה ז: אֵפֶר כָּשֵׁר – אפר פרה אדומה הכשר לקדש בו מי חטאת ולהזות ממנו על הטמאים לטהרם, שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵפֶר מִקְלֶה – אפר כירה, שאין בו כל קדושה, הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב לְטַמֵּא – לענין טומאה, שאם הרוב הוא אפר כשר הרי הוא מטמא את הנוגע בו, ואם הרוב הוא אפר מקלה, אינו מטמא את הנוגע בו, וּמכל מקום גם אם הרוב הוא אפר כשר, אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ, כיון שאפילו תערובת מועטה ביותר של אפר מקלה, פוסלת אותו. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְקַדְּשִׁין בְּכֻלָּן – ניתן לקדש את המים על ידי נתינת כל האפר לכלי אחד, כיון שסובר רבי אליעזר שאין שיעור מסוים לקידוש המים על ידי האפר, אלא די אפילו בשיעור קטן ביותר, וכיון שבתערובת זו יש בודאי גם אפר כשר, אם נתן את כל האפר לתוך המים, בודאי התקדשו על ידי אותו אפר כשר המעורב בהם.
