מסכת קנים, פרק ג, משנה ב

משנה ב: אַחַת לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶׂר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ, עָשָׂה כֻלָּן לְמַעְלָה, מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. כֻּלָּן לְמַטָּן, מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן, הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר. זֶה הַכְּלָל, כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּינִּין וְלֹא יְהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּנִּין עַד שֶׁיְּהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר:

משנה ב: המשנה ממשיכה בביאור האופנים שבהם הקריב הכהן את הקינים המעורבות שלא כדין: היתה קן אַחַת לָזוֹ, וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶׂר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ, שהתבאר לעיל (פ"א מ"ג) שהדין הוא שמקריבים רק כמנין הקינים המועטים שבתערובת, ובדוגמא הזו מקריבים רק קן אחת (שהרי אם מקריבים יותר מקן אחת יש חשש שיוקרבו שנים לעולה או שנים לחטאת מאותו הקן), אם עבר הכהן ועָשָׂה את כֻלָּן לְמַעְלָה, לעולה, מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שהרי ודאי חצי מהגוזלות שבתערובת היו ראויים להיות עולות. וכן אם הקריב את כֻּלָּן לְמַטָּן, לחטאת, מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

הקריב את חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן, הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר – מנין העולות שיש לבעלת הקינים המרובים, כשר, ולכן אם היתה תערובת של שתי נשים, לזו קן אחת ולזו שתי קינים, ונמצאו עתה ששה גוזלות מעורבים, והקריב הכהן שלשה לעולה, ממה נפשך הוקרבו שנים מהם כדין, שהרי אם שלשת הגוזלות של העולה היו של אותה אשה, ודאי שנים מהם כשרים, ואם שנים מתוכם היו של בעלת הקן האחת, ורק אחד מהם כשר, אם כן הגוזל השני היה של בעלת שתי הקינים, והוקרב כדין לעולה, ושוב נמצא ששני גוזלות הוקרבו כדין, וכן לענין הגוזלות שהוקרבו לחטאת. והוא הדין לכל מספר של תערובות, וכגון שהתערבו מאה קינים של אחת בעשר קינים של חברתה, והקריב מאה ועשר לעולה, ממה נפשך, אם היו המאה של האחת והעשר של חברתה, ודאי כולם כשרים. ואף אם היו כל המאה ועשר של אחת, מאה מתוכם כשרים.

זֶה הַכְּלָל, כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּינִּין המעורבים, וְלֹא יְהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן – ואין הכרח שהוקרבו מאותו קן גם לעולה וגם לחטאת, אלא יתכן שהוקרבו כל העולות משל אשה אחת, והיינו כאשר התערב מספר קינים שוה של שתי נשים, וכאופן שנקטה המשנה לעיל (מ"א), מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל, כיון שאנו חוששים שמא אכן הקריב מאותם קינים של אותה אשה את כל הגוזלות לעולה, ולכן רק חצי מהם כשרים, כיון שאם אכן כך אירע נמצא שרק מחצית מכל התערובת היא הראויה לעולה. אבל כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּנִּין עַד שֶׁיְּהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, אלא ודאי בהקרבת הכהן הוקרבו משל אותה אשה חלקם לעולה וחלקם לחטאת, והיינו כשהתערובת היתה במספר שונה של קינים לכל אשה, כפי שהתבאר במשנה זו, הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר – מספר העולות שיש לבעלת הקינים המרובים, כשר, וכטעם שהתבאר לעיל, שבהכרח הוקרבו גוזלות כמנין קיניה כראוי (ואמנם, אף על פי שבדוגמא שהתבארה לעיל, שהיו מאה לזו ועשרה לזו, יש מאה עולות כשרות, מכל מקום בעלת המאה לא יצאה ידי חובתה אלא בתשעים, שהרי יתכן שהעשרה הנותרים היו משל חברתה):