מסכת שביעית, פרק י, משנה ז
משנה ז: כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֲרֵי הִיא כְקַרְקַע, וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל, וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ, וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת חַיָּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָהּ כְּקַרְקַע, וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל, וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ, וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת, פָּטוּר:
משנה ז: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, אין כותבים פרוזבול אלא אם יש ללוה קרקע, ומשנתנו דנה האם כוורת דבורים נחשבת קרקע לענין זה, ולענין דינים נוספים. כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים המונחת על גבי קרקע אך אינה מחוברת לה בטיט, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֲרֵי הִיא כְקַרְקַע לענין דיני קנינים, שנקנית בכסף או בשטר או בחזקה, ככל קרקע, וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל – אם יש ללוה כוורת דבורים, אף שאין לו קרקע אחרת כותבים עליה פרוזבול, וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כשהיא עומדת בִּמְקוֹמָהּ, כשם שקרקע אינה מקבלת טומאה, וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה דבש בְּשַׁבָּת, חַיָּב, כמו אדם התולש פרי המחובר לקרקע. ולמד כן מהפסוק (שמואל א' יד כז) 'וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ', וכי מה ענין יער אצל דבש, אלא ללמד שכשם שהתולש מהיער בשבת חייב, כך הרודה דבש מהכוורת בשבת חייב, והוא הדין לשאר ענינים שנחשבת הכוורת כקרקע.
וַחֲכָמִים חולקים ואוֹמְרִים, כוורת דבורים אֵינָהּ כְּקַרְקַע לענין קנינים, אלא נקנית היא במשיכה והגבהה ככל מטלטלין, וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל, וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ, וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה דבש בְּשַׁבָּת, פָּטוּר אמנם מודים חכמים לרבי אליעזר בכוורת דבורים המחוברת בטיט לקרקע, שדינה כקרקע. ומודה רבי אליעזר לחכמים בכוורת המונחת על גבי יתידות שאין דינה כקרקע. ומחלוקתם היא בכוורת המונחת על הקרקע אך אינה מחוברת אליה].
