(פסקי ההלכות הם לדעת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. אסור מן התורה לקשור או להתיר קשר שעתיד להתקיים לעולם.
ב. קשר שאינו עשוי להשאר לעולם, אין בעשייתו איסור תורה, אך אסור הוא מדרבנן.
ג. קשר שהדרך לפותחו מידי יום, כגון קשר שבחלוק וכדומה, מותר לכתחילה לעשותו בשבת.
ד. מותר לקשור דלי על שפת בור מים ברצועה רחבה, שאין דרך להשאירה שם, אך לא בחבל, שדרך להשאירו.
ה. קשר אומן שעושים הרצענים במנעל, ועתיד להשאר לעולם, המתירו חייב חטאת. קשר שעושה הדיוט במנעלו, ועתיד להשאר זמן רב, אסור מדרבנן. וקשר של הדיוט העתיד להפתח באותו יום, מותר לעשותו.
ו. מותר ללכת על גבי עשבים בשבת, כיון שאינו מתכוון לתולשם.
ז. מי שנפסקה רצועת סנדלו בכרמלית, במקום שאינו משתמר, רשאי לקשור את הסנדל בדבר הראוי למאכל בהמה, כגון גמי לח, ולהכניסו לחצר משתמרת. אבל אם נפסקה הרצועה בחצר, שזהו מקום המשתמר, מסיח האדם דעתו ממנו ודינו כמוקצה.
ח. מותר לקשור חבל לפני הבהמה שלא תצא, ואף מותר לקשור שני חבלים, כיון שמסתבר שיתיר את שניהם.
ט. מותר לקשור חבל של אורג בפרה ובאבוס, כיון שזהו חבל חשוב ובודאי יתירנו.
י. מותר לקפל בגדים בשבת, ובתנאי ש: א. יעשה זאת האדם לבדו. ב. בבגדים חדשים. ג. בבגדים לבנים. ד. אין לו בגדים אחרים לאותה שבת.
יא. מותר להציע את המיטות מליל שבת לצורך שבת, אך לא משבת לצורך מוצאי שבת. ואף לא משבת ליום הכפורים, או להפך.
יב. ראוי לאדם ללבוש בגדים המיוחדים לשבת, ואם אין לו, ישלשל בגדיו למטה, שיהיו ארוכים מהרגיל, דרך חשיבות.
יג. גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא לרשות הרבים במנעלים מטולאים, והיינו בטלאי על גבי טלאי, בחלק העליון של הנעל, ובימות החמה, שאז הוא ניכר יותר.
יד. צריך תלמיד חכם להקפיד שלא ימצא על בגדו העליון כתם של דם יבש. ושלא ימצא על בגדו, בין העליון ובין התחתון כתם של שומן וכדומה.
טו. תלמיד חכם, המניח מלאכתו ועוסק בתורה, צריכים בני העיר לטרוח להמציא לו לחם לאכול.
טז. תלמיד חכם ששואלים אותו במסכת שהוא עוסק בה, ויודע להשיב, ממנים אותו פרנס בעירו. ואם יודע להשיב בכל מקום, ממנים אותו לראש ישיבה.
יז. אסור לפסוע בשבת פסיעה גסה. ואף בחול יש סכנה בדבר, כיון שהדבר מחליש את הראיה. אמנם מותר ומצוה לרוץ לדבר מצוה, ואפילו בשבת.
יח. הפוגע באמת המים בדרך הליכתו בשבת, אינו צריך להקיפה, אלא מותר לקפוץ ולעוברה.
יט. אסור לאכול אדמה, בין בחול ובין בשבת, משום סכנה.
כ. אף שאסור לעסוק בשבת בצורכי חול של האדם, מותר לעסוק בצורכי שמים, כגון לפסוק צדקה ולעסוק בשידוכים.
כא. אסור לדבר דברי חול בשבת, אך מותר להרהר בהם.
