מסכת שבת, פרק ג, שיעור 86

הרי"ף מקשה סתירה בנידון זה של 'טלטול מן הצד', וכדי לתרץ זאת מחדש חילוק בנידון זה. אומר הרי"ף: שָׁמְעִינַן מִינַּהּ – יש לנו ללמוד מהלכה זו דְּטִלְטוּל מִן הַצַּד שְׁמֵיהּ טִלְטוּל (וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה) דְּלֹא שָׁרוּ לֵיהּ – שלא התירו לו רַבָּנָן אֶלָּא גַּבֵּי הצלת מֵת מהדליקה, דְּלֹא אָתֵי לִידֵי אִסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא – כדי שלא יבוא לידי כיבוי שהוא איסור תורה, אֲבָל בְּעַלְמָא – בשאר מקומות, אָסוּר. וְקַשְׁיָא לָן הָא דְּגָרְסִינַן – והוקשה לנו דין זה ששנינו להלן בְּפֶרֶק כָּל הַכֵּלִים (קכג.), לְעִנְיַן פַּגָּה – תאנה שלא הבשילה כל צרכה, שֶׁטְּמָנָהּ בְּתֶבֶן כדי שתבשיל, וַחֲרָרָה – עוגה שֶׁטְּמָנָהּ בְּגֶחָלִים, ורוצה להוציאם בשבת, אך התבן והגחלים מוקצים הם ואסורים בטלטול, אִם מְגוּלָּה מִקְצָתָהּ של התאנה או העוגה, ויכול ליטלה בלא להזיז את התבן או את הגחלים, מוּתָּר לְטַלְטֵל, אף על פי שאחר שיוציאנה  נשמטים התבן או הגחלים ונופלים מאליהם לתוך הגומא, כיון שאין זה אפילו טלטול מן הצד. אֶלְעָזָר בֶּן תַּדַּאי אוֹמֵר, אף אם אינה מגולה תּוֹחֲבִין לָה בְּכוּשׁ אוֹ בְּכֻרְכָּר – כמין מחטים מיוחדות שמשתמשים בהם לאריגה, וְהִיא נִנְעֶרֶת מֵאֵילֶיהָ, ואף שבכך מטלטלים את התבן או את הגחלים כיון שאין זה אלא טלטול מן הצד. אָמַר רַב נַחְמָן, הֲלָכָה כְּאֶלְעָזָר בֶּן תַּדַּאי, דְּסָבַר שטִלְטוּל מִן הַצַּד לֹא שְׁמֵיהּ טִלְטוּל, ואם כן קשה מהלכה זו על ההלכה שנפסקה בסוגייתנו, שטלטול מן הצד אסור, ורק לגבי הצלת מת מהדליקה התירו זאת.

וּפָרְקִינַן – ותירצנו קושיא זו, דכִּי אָמְרִינַן – שמה שאמרו בסוגייתנו שטִלְטוּל מִן הַצַּד שְׁמֵיהּ טִלְטוּל, ואסור, הַנֵּי מִילֵּי – דין זה הוא דווקא כְּגוֹן שכוונתו לטלטל אֲבָנִים וּכְיוֹצֵא בְּהוּ, דְּאֵינָן לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת, דְּמחמת כן אָסוּר לְטַלְטֵל אותם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, דּוּמְיָא דְּמֵת – בדומה למת, שאסור לטלטלו, כִּדְאָמְרִינַן הָתָם – וכמו שאמרו במשנה שם, בֶּן שְׁמֹנָה חַי – תינוק שנולד לשמונה חודשים, אף שהוא עדיין חי, כיון שבזמנם לא היתה אפשרות שיחיה, הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן, וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בשבת, דִּכְמֵת דָּמֵי – שהרי הוא כמת ממש, וכשרצון האדם לטלטל דבר כזה, שהוא מוקצה, אף שעושה כן על ידי טלטול מן הצד, הדבר אסור, וכמו שפסקה הגמרא בסוגייתנו לגבי טלטול מת, כשאין זה לצורך הצלה מדליקה. אֲבָל תאנה פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּתֶבֶן, וּפוֹגְלָהּ [-וצנון] וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בְּרֶמֶץ, וּכְיוֹצֵא בָּהֶן, דְּאוֹכְלִין הֵן – שהרי הם מאכלים גמורים המותרים בטלטול, וְצָרִיךְ לְאוֹכְלָן בְּשַׁבָּת, אף שכדי להוציאם עליו לטלטל מוקצה, כמו תבן או גחלים, מכל מקום כיון שעיקר כוונתו היא לצורך הדבר המותר, טִלְטוּל מִן הַצַּד בְּכָל כִּי הַאי מִילְּתָא – אם בא לטלטל דברים כגון אלו על ידי 'טלטול מן הצד', לֹא שְׁמֵיהּ טִלְטוּל, והדבר מותר, וכפי שפסקה הגמרא בפרק כל הכלים.