מסכת שבת, פרק ו, שיעור 118

הגמרא דנה עתה בפרטי איסור זה של יציאה בסנדל המסומר: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, לֹא שָׁנוּ דין זה, שאסור לצאת בסנדל מסומר בשבת, אֶלָּא באופן שניתנו בו המסמרים כדי לְחַזֵּק את סוליית הסנדל, אֲבָל אם ניתנו בו המסמרים לְנוֹי – לייפותו, מֻתָּר לצאת בו. מבררת הגמרא, וְכַמָּה לְנוֹי – עד כמה מסמרים ניתן לומר שניתנו הם לנוי, ולא כדי לחזק.

מביאה בזה הגמרא מחלוקת אמוראים: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, חָמֵשׁ מסמרים בְּסנדל זֶה, וְחָמֵשׁ מסמרים בָּזֶה. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר, שֶׁבַע מסמרים בָּזֶה וְשֶׁבַע בָּזֶה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַב שְׁמַן בַּר אַבָּא, אַסְּבָרָא [לָךְ] – אסביר לך את דבריי ואת דברי רבי חנינא, לְדִידִי – לפי דעתי, שעד חמש מסמרים מותר, היינו כשנותן שְׁתַּיִם מִכָּאן – בחלק של הסנדל הפונה לחוץ, אחת במקום העקב ואחת במקום האצבעות, וּשְׁתַּיִם מִכָּאן – בחלק הפנימי של הסנדל, אחת בעקב ואחת במקום האצבעות, וְאַחַת בְּתַּרְסִיוֹתָיו – ברצועותיו. לְרַבִּי חֲנִינָא, שָׁלֹשׁ מִכָּאן, וְשָׁלֹשׁ מִכָּאן, וְאַחַת בְּתַּרְסִיוֹתָיו.

אָמַר לֵיהּ אִילְפָא לְרַבָּהּ בַּר בַּר חַנָּה, אַתּוּן – אתם, דְּתַלְמִידֵי דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַתּוּן, עֲבִידוּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן – תנהגו כשיטת רבי יוחנן, שמותר לצאת בסנדל שיש בו חמש מסמרים, ולא יותר. ואילו אֲנַן – אנו, נַעֲבִיד כְּרַבִּי חֲנִינָא, המתיר עד שבעה מסמרים.

בְּעָא מִינֵּיהּ הַהוּא רַצְעַנָא מֵרַבִּי אַמִּי – שאל סנדלר אחד את רבי אמי שאלה זו, אם נטל סנדל מסומר והכניס לתוכו מנעל ותְּפָרוֹ מִבִּפְנִים, מַהוּ – מה דינו, האם מותר לצאת בו בשבת, או לא. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבי אמי, שמעתי מרבי יוחנן שמוּתָּר לצאת בו, וְלֹא יָדַעְנָא מַאי טַעְמָא – אך איני יודע מה טעם הדבר. אָמַר רַב אַסִּי לרבי אמי, וְלֹא יָדַע מַר מַאי טַעְמָא – וכי אינך יודע מה טעם ההיתר, והלא כֵּיוָן דְּתְּפָרוֹ למנעל מִבִּפְנִים הֲוָה לֵיהּ – הרי הוא 'מִנְעָל', וְדווקא בְסַנְדָּל גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנָן איסור, כיון שהמעשה היה בסנדל, ואילו בְּמִנְעָל לֹא גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנָן איסור.

בְּעָא מִינֵּיהּ – שאל שאלה זו רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָא, מֵרַבִּי אַבָּא בַּר אָבִינָא, עֲשָׂאוֹ כְּמִין קַלְבּוּס – נעץ בסנדל מסמרים שאינם רגילים, אלא עשויים כמין קשת, ויש להם שני ראשים שננעצים בסנדל, מַהוּ – מה דינו של סנדל זה, האם מותר לצאת בו בשבת. אָמַר לֵיהּ רבי אבא בר אבינא, מֻתָּר לצאת בו. אִיתְּמַר נַמִּי – נאמר דין זה בשם אמורא נוסף, אָמַר רַבִּי יוֹסִי בְּרַבִּי חֲנִינָא, עֲשָׂאוֹ כְּמִין קַלְבּוּס, מֻתָּר. וטעם ההיתר, לפי שגזירת חכמים היתה רק על סנדל הדומה למאורע שהיה שם, ולא על דברים שונים.

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, חִפָּהוּ כּוּלוֹ בְּמַסְמְרִים – כיסה את כל תחתית הסנדל במסמרים, ועשה כן כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַרְקַע אוֹכַלְתּוֹ – שלא תתקלקל תחתית הסנדל, העשויה עץ, מלחוּת הקרקע, מֻתָּר לצאת בו בשבת, כיון שלא גזרו אלא על כעין הסנדלים שהיה בהם אותו מעשה. מסייעת לכך הגמרא מברייתא, תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ – שנינו בברייתא כדבריו דְּרַב שֵׁשֶׁת, לֹא יֵצֵא אָדָם בשבת בְּסַנְדָּל הַמְּסֻמָּר, וְלֹא יְטַיֵיל בּוֹ אף מִבַּיִת לְבָּיִת, וַאֲפִילוּ מִמִטָּה לְמִטָּה בתוך הבית. אֲבָל מְטַלְטְלִים אוֹתוֹ שלא בדרך נעילה כדי לְכַסּוֹת בּוֹ אֶת הַכֶּלִי, וְלִסְמֹךְ בּוֹ את כַּרְעֵי הַמִּטָּה. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. מוסיפה הברייתא ואומרת, אם נָשְׁרוּ רוֹב מַסְמְרוֹתָיו, וְנִשְׁתַּיְירוּ בּוֹ רק אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה מסמרים, מֻתָּר לצאת בו. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר אפילו עַד שִׁבְעָה מסמרים. חִפָּהוּ בְּעוֹר מִלְּמַטָּה, וְקָבַע בּוֹ מַסְמֵרִים מִלְמַעְלָה, מֻתָּר, כיון שאין זה כאותו מעשה שהיה. עֲשָׂאוֹ לראש המסמר כְּמִין טַס – רחב ביותר, אוֹ שעשאו חד כְּמִין יָתֵד, אוֹ חִפָּהוּ כּוּלוֹ בְּמַסְמְרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַרְקַע אוֹכַלְתּוֹ, מֻתָּר. ודין זה, האחרון, הוא כדברי רב ששת.

שנינו במשנה, וְלֹא יצא בְּסנדל יָחִיד, בִּזְמַן שֶּׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה. מדייקת הגמרא, טַעֲמָא – טעם הדין הוא דווקא מחמת דְּאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה, הָא – אבל אם יֵשׁ בְּרַגְלוֹ מַכָּה, נָפֵיק – רשאי הוא לצאת כשהוא נעול בְּאוֹתָהּ רגל שֶּׁאֵין בָּהּ מַכָּה, ואין חשש שילעגו לו, שהרי מכתו שברגלו האחרת מוכיחה עליו שאינו נועל בה מחמת המכה. והיינו כְּחִיָיא בַּר רַב, שביאר כן את המשנה [ושלא כדעת רב הונא בגמרא, הסובר שנועל את הנעל באותה רגל שיש בה מכה, וכדי להגן על המכה]. וּכְּרַבִּי יוֹחָנָן, שאף הוא סובר כן, דְּאָמַר, 'עָשִׂיתָ שֶׁל שְׂמֹאל מַכָּה', כלומר, שפעם אחת ביקש מרב שמן בר אבא שיתן לו נעלו, והושיט לו את של ימין תחילה, וכיון שרבי יוחנן עצמו סובר שיש לנעול את של שמאל תחילה, אמר לו לרב שמן, נהגת כאילו יש לי מכה ברגל שמאל ואיני יכול לנעול עליה נעל, הרי שאף הוא סובר שנועלים את הנעל ברגל שאין בה מכה.