מסכת שבת, פרק ט, משנה ד

משנה ד: מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:
משנה ד: מִנַּיִן לְסִיכָה – סיכת הגוף בשמן, שֶׁהִיא נחשבת כַשְּׁתִיָּה, לענין זה שהיא אסורה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים [אך אין חייבים עליה כרת, שאין חיוב כרת אלא על אכילה ושתיה ביום הכפורים, ולא על שאר העינויים], אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה גמורה לַדָּבָר, מכל מקום יש זֵכֶר [-רמז] לַדָּבָר בפסוק, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו', הרי שמדמה הפסוק את שתיית המים לסיכת השמן.