מסכת שבת, פרק ט, משנה ג

משנה ג: מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה שֶׁנֶּאֱמַר הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים מִנַּיִן שֶׁקוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:

משנה ג: משנתנו ממשיכה להביא דינים נוספים שיש להם אסמכתאות מפסוקים: מִנַּיִן לְאשה ששימשה עם בעלה, ופוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע אפילו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כיון שעדיין זהו זרע העשוי להיקלט, שֶׁהִיא טְמֵאָה, כדין כל אדם הנוגע בשכבת זרע הראויה להזרעה, שנטמא, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי ההכנה למעמד הר סיני 'הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה', הרי שציותה התורה את ישראל שלא ישמשו מיטתם בשלשת הימים הסמוכים למתן תורה, כדי שלא יהיו טמאים, ואף שהאיש עצמו טובל ונטהר מיד, מכל מקום האשה עשויה לפלוט שכבת זרע ולהיטמא שוב, ומכך שהצריכה התורה הפרשה של שלשה ימים, מוכח שכל אותו זמן ראוי הזרע להיקלט, ומטמא.

דין נוסף, מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה – התינוק הנימול אפילו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי למילתו, אף שֶׁיום זה חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, ומותר אפילו לחמם מים בשבת, משום שזהו פיקוח נפש, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי העיר שכם, 'וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים', הרי שאף ביום זה עדיין הנימול מסוכן, וכל שכן בשני הימים הראשונים.

מִנַּיִן שֶׁקוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית – לשון של צמר אדום בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לעזאזל ביום הכפורים, שֶׁנֶּאֱמַר  'אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ', ו'שנים' מרמז על הלשון האדומה כשני.