מסכת שבת, פרק יג, משנה ז

משנה ז: יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְאָהוּ יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְאָהוּ הַשֵּׁנִי חַיָּב יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְאָהוּ וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ:

משנה ז: משנתנו ממשיכה לדון במקרה של המשנה הקודמת, בו נכנס צבי מעצמו לבית: יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְאָהוּ – לא מילא את כל חלל הפתח, אלא עדיין יכול הצבי לצאת דרך הרווח שנותר, ויָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְאָהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב, שהרי בישיבתו ניצוד הצבי. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְאָהוּ, ונמצא הצבי ניצוד בו, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ של הראשון, אַף עַל פִּי שֶׁלאחר מכן עָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ, ונמצא עתה שהשני הוא המעכב את יציאתו של הצבי מהבית, מכל מקום הָרִאשׁוֹן חַיָּב שהרי בשעה שהתיישב בפתח עשה מעשה צידה, וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר, ואף מותר לו לעשות כן לכתחילה, שהרי בשעה שישב בפתח היה הצבי ניצוד. הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה, לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ, וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ, כגון שהיה קשור בחבל בתוך הבית, שאין הנועל חייב משום צד אף שהוסיף שמירה על שמירתו, ואף אם אחר כך השתחרר הצבי מהחבל הקושרו, אין האדם צריך לפתוח את ביתו כדי לשחרר את הצבי.