מסכת תרומות, פרק ג, משנה ו
משנה ו: הַמַּקְדִים תְּרוּמָה לַבִּכּוּרִים, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַתְּרוּמָה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב), מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר:
משנה ו: משנתנו מבארת את הסדר הראוי בהפרשת מתנות כהונה: הַמַּקְדִים להפריש תְּרוּמָה לִפני הפרשת בִּכּוּרִים, או שהקדים הפרשת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַתְּרוּמָה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, כפי שיבואר, מכל מקום מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. ומבארת המשנה מה הוא האיסור שעובר המקדים את הפרשת המתנות המאוחרות למוקדמות, שֶׁנֶּאֱמַר, 'מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר', ו'מלאתך' זה ביכורים, שניתנים רק מהיבש, כשמתחילים הפירות והתבואה להתמלאות בתחילת הבשלתם, ו'דמעך' זו תרומה ומעשרות, שניתנים גם בלח, כגון יין ושמן, ו'לא תאחר' היינו שלא תקדים את המאוחרים. ובמשנה הבאה יבואר סדר ההפרשות הנכון.
