מצוה מט) מצוות דיני קנסות
פרשת משפטים
"וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף…" (שמות כא יח)
מצוות עשה לדון בדין חובל בחברו, לעונשו, כמו שכתוב בתורה בפרשת 'וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו…', ודבר זה נקרא דיני קנסות. ובפסוק אחר כללה התורה את משפטי הקנסות כולם, שנאמר 'כאשר עשה כן יעשה לו', ואין הכוונה שיחבלוהו כמו שחבל בחבירו, אלא שילקח מממונו שיעור שיגרום לו צער כפי מה שציער הוא את חבירו. ואפילו לא הכהו, אלא שביישו בלבד, יצערוהו בית דין בממונו, שישלם למתבייש כפי השעור ההוא של הבושה.
ודינים אלו שנקראים דיני קנסות אין דנים אותם אלא בבית דין הסמוכים איש מאיש עד משה רבינו, ובארץ ישראל.
שורש מצוה זו, ובכללה כל מה שבא בתורה בענין הדין, דבר מושכל הוא, שאם אין משפט לא יוכלו בני האדם לחיות יחד לעולם, ואי אפשר לארץ בלתי המשפט.
ונוהגת מצוה זו, שאנו חייבים לדון ולענוש את החובל, באנשים, הראויים לדון.
