מצוה נה) מצוות בית דין לדון בנזקי הבער
פרשת משפטים
"כי יבער איש שדה או כרם, ושילח את בעירו, וביער בשדה אחר" (שמות כב ד)
מצוות עשה על הדיינים לדון בנזקי שן ורגל, כלומר, מי שהזיקה בהמתו לחברו נזק הבא מחמת אכילת השן, או מחמת דריסת הרגל, כגון שהכניס בהמתו בשדה חברו ואכלה שם, או הזיקה בהליכתה על נטיעותיו, שמוטל עלינו לחייבו בתשלומים מן המשובח שבנכסיו על כל מה שהפסיד, שנאמר 'כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירו וביער בשדה אחר, מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם'.
שרש מצות המשפט ידוע.
ונוהגת מצוה זו באנשים, הראויים להיות דיינים. ואף הנשים בכלל דין התשלומים, בין הזיקו ובין הוזקו.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
