מצוה עא) שלא לקלל הנשיא
פרשת משפטים
"ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כב כז)
מצוות לא תעשה, שלא לקלל את הנשיא, שנאמר 'ונשיא בעמך לא תאור', ו'נשיא' האמור כאן הכוונה למלך. ואמנם, לאו זה כולל גם כן את הנשיא שבישראל, והוא ראש סנהדרין גדולה, שנקרא נשיא, לפי שכוונת הפסוק להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל, בין ממשלת המלוכה, ובין ממשלת התורה.
משרשי המצוה, לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים, לעשות מצוותו ולקיים גזרותיו, מפני שדעות בני אדם חלוקים זה מזה, ולא יסכימו כולם לעולם לדעה אחת לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יתבטלו הדברים. ולכן צריכים לקבל דעת אחד מהם, אם טוב ואם רע, למען יצליחו ויעסקו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רבה ופעם ההיפך, וכל זה טוב מן המחלוקת, שגורמת ביטול גמור. ומאחר שבמינוי אדם אחד בראש יש תועלת, בין שהוא גדול בתורה, להדריכנו בדרכי הדת, ובין שהוא גדול במלכותו, לשמור איש מרעהו שתקיף ממנו, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו, וגם שלא לקללו, אפילו שלא בפניו, וכל שכן בפני עדים, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עימו. לפי שההרגל הרע שהאדם מרגיל עצמו בינו לבין עצמו הוא סוף מעשהו, וידוע גודל ההפסד שנגרם מהמחלוקת.
ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, בארץ ובכל מקום שנהיה עם מלכנו או עם ראש סנהדרין גדולה.
