מצוה צד) שלא לשכן עובדי אלילים בארצנו
פרשת משפטים
"לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי" (שמות כג יט)
מצוות לא תעשה, שלא לשכן עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר 'לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי'.
משרשי המצוה, מה שהתפרש בפסוק, בשביל שלא נלמד מכפירתם.
מדיני המצוה, שאם הפסיקו אותם גויים מלעבוד עבודה זרה, מותר להניח להם לגור בארץ ישראל, וזהו הנקרא 'גר תושב', כלומר שהוא 'גר' רק לענין שהותר לו לישב בארצנו, כמו שאמרו חז"ל 'איזהו גר תושב, זה שקבל שלא לעבוד עבודה זרה'. אך גוי העובד עבודה זרה, לא רק שאסור למכור לו קרקע בארץ ישראל, אלא אסור אפילו להשכיר לו בית, לפי שהוא מכניס שם עבודה זרה, אך מותר להשכיר לו מקום להניח את סחורתו, ובלבד שלא ישכיר לשלשה בני אדם, לפי ששלשה הוא דבר קביעות, ואין ראוי לקבעם.
ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, בארץ ישראל, והעובר עליה ומכר להם קרקע או השכירו להם במקום שאינו רשאי, עבר על מצוה זו.
