מצוה רמ) שלא להלבין פני אדם מישראל
פרשת קדושים
"..ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט יז)
מצוות לא תעשה, שלא לבייש אדם מישראל, ועוון זה מכונה בפי חז"ל 'מלבין פני חברו ברבים'. והמקור לאיסור זה הוא מה שכתוב 'הוכח תוכיח את עמיתך', שמא יוכיחנו אפילו אם מתבייש ופניו משתנות? תלמוד לומר 'ולא תשא עליו חטא'.
שרש המצוה ידוע, לפי שהבושה היא צער גדול לבריות שאין גדול ממנו, ועל כן מנענו הא-ל מלצער בריותיו כל כך, כי אפשר להוכיחם ביחידות ולא יתבייש החוטא כל כך.
ואמרו חז"ל על דרך אזהרה בענין זה, נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, ולמדו כן מתמר כלתו של יהודה, שלא רצתה להלבין פני חמיה בפרסום, ולולא שמצאה את הערבון והודיעה הדבר ברמז, היתה נידונת בשרפה ולא הלבינה פניו.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, והעובר עליה והלבין פני חברו ברבים במזיד, עבר על מצות מלך, וכמה שלוחים למקום להפרע מעוברי רצונו.
