ספר המדע: הלכות דעות, פרק ד, יא-יב
יא) לעולם ימנע אדם עצמו מלאכול את פירות האילנות, ולא ירבה מהן, ואפילו יבשין, ואין צריך לומר שימנע מהם כשהם רטובים. אבל קודם שיתבשלו כל צרכן, הרי הן כחרבות לגוף. וכן החרובים, רעים לעולם [-תמיד]. וכל הפירות החמוצין רעים, ואין אוכלין מהן אלא מעט, בימות החמה, ובמקומות החמים. והתאנים והענבים והשקדים, לעולם טובים, בין רטובין בין יבשין, ואוכל אדם מהם כל צורכו. ומכל מקום לא יתמיד אכילתם אף על פי שהן טובים מכל פרי האילנות:
יב) הדבש והיין, רע לקטנים ויפה לזקנים, וכל שכן בימות הגשמים. וצריך אדם לאכול בימות החמה שני שלישים מה שהוא אוכל בימות הגשמים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
