ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ב, א-ב
הלכות יסודי התורה / פרק שני
א) האל הנכבד והנורא הזה, מצוה לאהבו, וליראה אותו, שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך', ונאמר 'את ה' אלהיך תירא':
ב) והיאך היא הדרך של האדם להגיע לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים של ה', ויראה מהן חכמתו, שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאוה תאוה גדולה לידע את השם הגדול, כמו שאמר דוד 'צמאה נפשי לאלהים לאל חי', וכך הוא מגיע לאהבת ה'. ובדרך זו גם יגיע ליראת ה', כי כשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויפחד, ויודע שהוא בריה קטנה, שפלה, אפלה, עומדת בדעת קלה ומעוטה לפני ה' שהוא תמים דעות, כמו שאמר דוד המלך, 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, מה אנוש כי תזכרנו'. ולפי הדברים האלו, שההתבוננות במעשי ה' מביאה את האדם לידי אהבת ה' ויראתו, אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה לה', שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
