ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ד, ג-ה
ג) אין דנין עיר הנדחת בסנהדרין קטנה של עשרים ושלשה דיינים, אלא רק בבית דין הגדול של אחד ושבעים, שנאמר 'והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך', ויש ללמוד מפסוק זה שרק יחידים נהרגים בבית דין של כל שער ושער, והיינו סנהדרין קטנה, ואין המרובים [-אנשי עיר הנדחת] נהרגין אלא בבית דין הגדול:
ד) אין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת, שנאמר 'באחד שעריך', וכיון שניתנו ערים אלו לערי מקלט אינם נחשבים כ'שעריך' של שבט מסוים. ולא ירושלים נעשית עיר הנדחת, לפי שלא נתחלקה לשבטים. ואין עושין עיר הנדחת בספר [-סמוך לגבול ארץ ישראל], כדי שלא יכנסו עובדי כוכבים ויחריבו את ארץ ישראל, כיון שלאחר ששורפים את העיר כליל אין בונים אותה לעולם, ויהיה גבול שמם. ואין בית דין אחד עושה שלש עיירות הנדחות זו בצד זו, אבל אם היו מרוחקות, עושה:
ה) אין עושין עיר הנדחת, עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים, ויאמרו להן 'נלך ונעבוד', או 'נלך ונזבח', או 'נלך ונקטיר', או 'נלך וננסך', או 'נלך ונשתחוה', או 'נלך ונקבל באלוה', והם [-אנשי העיר] שומעים, ועבדו אותה דרך עבודתה, או באחת מארבע עבודות, או שקבלוה באלוה. אבל עיר הנדחת שלא נתקיימו בה ובמדיחיה כל התנאים האלו, היאך עושים להם, מתרין ומעידין בכל אחד ואחד מהן שעבד עבודת כוכבים, וסוקלין אותם כיחידים שעבדו עבודת כוכבים, וממונם ליורשיהם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
