ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ד, ו-ז

ו) והיאך דין עיר הנדחת, בזמן שתהיה ראויה להעשות עיר הנדחת, כלומר כשהתקיימו בה כל התנאים המבוארים לעיל, בית דין הגדול שבירושלים שולחין, ודורשין וחוקרין, עד שידעו בראיה ברורה שהודחה כל העיר או רובה, וחזרו לעבודת כוכבים. אחר כך שולחים להם שני תלמידי חכמים, להזהירם ולהחזירם בתשובה, אם חזרו ועשו תשובה, מוטב, ואם יעמדו באולתן, בית דין מצוין לכל ישראל לעלות עליהן לצבא, והן צרין עליהם, ועורכין עמהן מלחמה, עד שתבקע העיר, כשתבקע העיר מיד מרבין להם בתי דינין – מקימים בתי דינים רבים, ודנים אותם, כל מי שבאו עליו שני עדים שעבד כוכבים אחר שהתרו אותו, מפרישין אותו, ואחר כך בודקים כמה מבני העיר עבדו עבודה זרה בעדים והתראה, אם נמצאו כל העובדים מיעוטה של העיר, והיינו שרוב בני העיר לא עבדו עבודה זרה בעדים והתראה, סוקלין אותן – את המועטים שעבדו, ושאר העיר ניצול – ניצלים ואינם נענשים כלל. אבל אם נמצאו רובה של העיר שעבדו עבודה זרה, מעלין אותן לבית דין הגדול שבירושלים, וגומרין שם את דינם, והורגין את כל אלו שעבדו בסייף, ומכין את כל נפש אדם אשר בה לפי חרב, טף ונשים, אם אכן הודחה כולה. ואם נמצאו העובדים רובה, מכים את כל הטף ונשים של עובדים בלבד לפי חרב, אך אותם שלא עבדו עבודת כוכבים אינם נהרגים, וכל שכן שאין נשיהם וטפם נהרגים. ובין שהודחה כולה ובין שהודחה רובה, סוקלין את מדיחיה, ומקבצין את כל שללה אל תוך רחובה, ואם אין לה רחוב, עושין לה רחוב, ואם היה רחובה חוצה לה, בונין חומה חוץ ממנו שתקיף גם את הרחוב, עד שיכנס לתוכה, שנאמר (דברים יג יז) 'ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה', והורגין כל נפש חיה אשר בה, ושורפין את כל שללה עם המדינה [-העיר עצמה] באש, ושריפתה מצות עשה, שנאמר 'ושרפת באש את כל העיר ואת כל שללה':

ז) באופן שהודחו רוב יושבי העיר, נכסי הצדיקים שבתוכה, והם שאר יושבי העיר שלא הודחו עם רובה, נשרפין גם הם בכלל שללה, הואיל וישבו שם, בעיר שרובם עובדי עבודה זרה, נענשים גם הם בכך שממונן אבד, וכל הנהנה ממנה – משלל העיר, אפילו בכל שהוא, הרי זה לוקה אחת, שנאמר 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם':