ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ג, יב-יג

יב) אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון הגוף ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן, ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה. אמרו חכמים דרך רמז על הפסוק 'זאת התורה אדם כי ימות באהל', אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמים. וכן אמר שלמה בחכמתו 'התרפית ביום צרה צר כחכה', ועוד אמר שלמה, 'אף חכמתי עמדה לי', ויש לדרוש זאת כך, חכמה שלמדתי באף [-בזמן כעס וצער] היא שעמדה לי. אמרו חכמים, ברית כרותה, שכל היגע בתורתו בבית המדרש, לא במהרה הוא משכח. וכל היגע בתלמודו בצנעה, מחכים, שנאמר 'ואת צנועים חכמה'. וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו, תלמודו מתקיים בידו, אבל הקורא בלחש, במהרה הוא שוכח:
יג) אף על פי שמצוה ללמוד גם ביום וגם בלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך, מי שרצה לזכות בכתר התורה, יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה. אמרו חכמים, אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר 'קומי רוני בלילה', וכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר 'יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי'. וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה, אש אוכלתו, שנאמר 'כל חשך טמון לצפוניו, תאכלהו אש לא נופח', כלומר, בית שבכל לילה הוא נטמן ונחבא ממצפוני התורה, תאכלהו אש. נאמר בפסוק 'כי דבר ה' בזה', זה אדם שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר, וכן כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, או מי שקרא בתורה, ושנה במשנה, ופירש מלימוד התורה להבלי עולם, והניח תלמודו וזנחו, כל אחד מהם הרי זה בכלל בוזה דבר ה'. אמרו חכמים, כל המבטל את התורה מעושר – שאינו לומד תורה אף שהוא עשיר ואין לו טרדות, סופו לבטלה מעוני [-מתוך עניות שתבוא עליו]. וכל המקיים את התורה אפילו מעוני, סופו לקיימה מעושר, שעתיד הוא להתעשר. וענין זה מפורש הוא בתורה, הרי הוא אומר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויביך', כלומר, כיון שבזמן שהיתה לך שמחה וטוב לבב לא עבדת את ה', תענש שתינטל מך אותה טובה ושמחה. ואומר, 'למען ענותך להטיבך באחריתך', כלומר, שהעוסק בתורה אף שהוא מתענה ועני, מיטבים לו באחריתו: