ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ג, ט-יא
ט) דברי תורה נמשלו כמים, שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים', לומר לך, מה מים אינם מתכנסין במקום מדרון, אלא נזחלין מעליו ומתקבצים במקום אשבורן – במקום תחתון, שאין עוד מקום למטה ממנו, כך דברי תורה אינם נמצאים בגסי הרוח [-בגאוותנים], ולא בלב כל גבה לב, אלא בדכא ושפל רוח, שמתאבק בעפר רגלי החכמים, ומסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו, ועושה מלאכה בכל יום רק מעט, כדי חייו, אם לא היה לו מה יאכל באותו יום ללא עבודה, ושאר יומו ולילו עוסק בתורה:
י) כל המשים על לבו שיעסוק בתורה, ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חלל את השם, ובזה את התורה, וכבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו, אל תעשם עטרה להתגדל בהן, ולא קרדום לחפור בהן. ועוד צוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, וגוררת עון, כיון שמתוך שאין לו מה לאכול, הרי הוא מתבטל מלימוד תורה, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות:
יא) מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך', אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, שכולו טוב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
