ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ב, יט
יט) הַמְפָרֵשׂ בים והיוצא בשיירא, תוך שלשים יום לפסח, זקוק לבדוק. אך אם יצא קודם שלשים יום, אינו צריך לבדוק. ואם דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבדוק תחילה ואחר כך יצא, והטעם לכך, שמא יחזור ערב הפסח בין השמשות, ולא יהיה לו פנאי לבער. ואם אין דעתו לחזור, אינו צריך לבדוק. וכן העושה את ביתו אוצר, תוך שלשים יום זקוק לבדוק, ואחר כך כונס אוצרו לתוכו. אך אם עשה כן קודם שלשים יום, אם דעתו לפנותו קודם הפסח, צריך לבדוק ואחר כך עושהו אוצר, ואם אין דעתו לפנותו קודם הפסח, אינו צריך לבדוק.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
