ספר זמנים: הלכות מגילה, פרק א, יג-יד
יג) אם חל פורים בשבת אין קוראין את המגילה בשבת, גזירה שמא יטול אותה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה כדי שילמדנו לקרות, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, שהכל חייבים בקריאתה, ואין הכל בקיאין בקריאתה. לפיכך, אם חל זמן קריאתה בשבת, מקדימין וקוראין אותה קודם השבת, ומכל מקום שואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת, כדי להזכיר שהוא פורים:
יד) כיצד, יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת, בני עיירות מקדימין וקוראין בערב שבת, ובני כרכים קוראים בזמנם באחד בשבת. חל יום ט"ו להיות בשבת, בני כרכים מקדימין וקוראין בערב שבת, שהוא יום ארבעה עשר, ובני עיירות קוראין בו ביום, והיינו בארבעה עשר, שהוא זמנם, ונמצאו הכל קוראין בשנה כזו בארבעה עשר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
