ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ד, יט-כ
יט) שתי חצירות זו לפנים מזו, ואנשי החצר הפנימית יוצאין ונכנסין ועוברין על החצר החיצונה, אם עירבה הפנימית [-עירבו בני החצר הפנימית], ולא עירבה החיצונה, הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. אך אם עירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית, שתיהן אסורות, הפנימית מפני שלא עירבה, והחיצונה מפני אלו שלא עירבו, והיינו בני החצר הפנימית, שעוברין עליהן. עירבו זו לעצמה וזו לעצמה, זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה, אבל אין מטלטלין מזו לזו:
כ) שכח אחד מן החיצונה ולא עירב, הפנימית בהיתרה עומדת. שכח אחד מן בני הפנימית ולא עירב עמהן, אף החיצונה אסורה, מפני אלו בני הפנימית, שלא עלה להן עירוב, כיון שהן עוברין עליהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
